Блог

לקראת טיול בשדה שיפון
לבשה סוסה שמלת שיפון,
פרסות מִלֶּבֶד וחלוק
להשלמת הלוק.

2025

ולהלן החדשות,
ועיקרן תחילה:
גור חתולים עשה בושות
לאמא חתולה.

החדשות בהרחבה:
הגור נתקע על עץ,
אך השוטר, מר גריזלי, בא,
ואת הגור חילץ.

וכתבנו בזירה
מוסר: המשפחה
אומרים הידד למשטרה,
ומיאו משמחה.

חדשות הספורט: בכדורעף
במחצית הגמר
שחקן העל, אדון ג'ירף,
מתח את הצוואר.

אותו החליף אדון טפיר,
והגי'רף מושהה.
עד כאן. ומזג האוויר
מוסיף להיות נאה.

2025

- סבון כלים,
הודיע סיר,
- כל כתם מעליי מסיר.
אז תמסרו לו, שיידע:
אני, הסיר, אסיר תודה!

עוד נרקוד
לחן: אלכסנדר קוטלר

1.
יחד כל המשפחה, נרקוד בקצב.
אור מהול בחשיכה, שמחה בעצב.
אנחנו רוקדים והלילה נסוג, ושוב השמש עולה,
זה ריקוד החיים שלא יפסיק לעולם.

2.
עוד ניגון יישמע / וירעיד צמרות ירוקות.
עוד ניקח נשימה / עוד נצחק ונשיר, ונרקוד.
רוח ים נעימה / תלטף את ידיי הקרות.
עוד נרקוד, / עוד נרקוד ונשרוד.

פה גדול פותח פתן,
ומוציא את הלשון:
יש לו פרפרים בבטן,
זה מפריע לו לישון.

סבתא קוברה מקטרת:
- שוב נִשְׁנַשְׁתָּ? איי איי איי!
איזה ערב, איזה סרט,
איזה נכד, בחיי!
אם מפרי אחד קטן
העולם בבלגן,
אז הפעם לא יודעת
מה יגידו לי בגן...

העולל עונה לה:
- מה,
זו הייתה רק טעימה -
טעימה טובה אפילו,
עסיסית וטעימה...
אל תבכי. אני נשבע
כבר מיום ראשון הבא
לאכול דייסות של סבתא
בלי ריבים ובלי ריבה!
שיוכל
להירגע
העולם
המשוגע.

2024

לא בסוד, לא בסתר,
לא בצחוק, לא בכדי,
לא אזוז מילימטר
ממרומי מיטתי.

גם אם, שומו שמיים,
לא אמצא מנוחה,
לפחות פעמיים
אתעטף בשמיכה.

ראוייה ומומלצת
כבר לאורך שנים
שכיבתי הנחרצת
בנושאים השונים.

2023

צועקת לוטרה לבונה:
- די! כל הזמן אתה בונה!

תמיד עסוק עד מאוחר,
עובד כאילו אין מחר -
במקום לרבוץ על הגדה
ולקשקש על הא ודא!

גם צפרדעים וגם דגים
מבולבלים ומודאגים,
ושואלים כבר, חי נפשי,
אולי אתה בונה חופשי?

2023

אמרו לתחש נהרות:
- כבר מאוחר! כיבוי אורות!
והחצוף ענה בלחש:
- זה מעניין לי את התחש...

2022

אוי, - נָאקָה נָאֲקָה -
החגים הם מכה!
מהבוקר אני מנקה,
מבשלת, קונה,
מזמינה, מכינה -
והכול ייעלם בדקה!

אין לי שמץ עזרה,
אז קבלו הצהרה:
למחר, משפחה יקרה,
יש צלחת עלים
על השיש, ולי
תכניות עם יעל ועופרה!

2022

בבית קפה הזמין פיתון
כוס קפוצ'ינו ועיתון,
אך התברר לו במהרה:
לחדשות יש טעם רע!

2022

לַדֹּאַר בָּא אָדוֹן לַברָק:
- רָצִיתִי לְשַׁגֵּר מִבְרָק,
בְּרָכָה לַחֲבֶרְתִּי טְרוּטָה
לְרֶגֶל יוֹם הֻלַּדְתָּהּ.

וּמֵאַחַר שֶׁכָּל מִלָּה
הוֹן תּוֹעָפוֹת וַדַּאי עוֹלָה,
אֶהְיֶה קָצָר. הַקְלִידוּ כָּךְ:
"מַבְּרוּק. לַברָק. תָּמִיד שֶׁלָּךְ".

אָמְרוּ לוֹ: - אוֹי, אָדוֹן לַברָק,
גַּם הַקָּצָר הַזֶּה אַמ;לָק.
אוּלַי נַקְלִיד "מַבְּרוּק" בִּכְתָב,
נוֹסִיף אֶמוֹגִ'י מְאֹהָב,
זוּג לְבָבוֹת, עָלֶה תִּלְתַּן,
כַּפַּיִם, קֶשֶׁת בֶּעָנָן,
מַלְכָּה, תַּפּוּחַ, שׁוֹשַׁנָּה,
חַד קֶרֶן וְעוּגַת גְּבִינָה.
אַךְ לֹא נַחֲרֹג מֵהַשּׁוּרָה -
"מַבְּרוּק" זֶה גַּם אָרֹךְ נוֹרָא.
יִהְיֶה לְגַמְרֵי מְהַמֵּם
אִם תִּסְתַּפֵּק פָּשׁוּט ב"מ"!

טְרוּטָה קִבְּלָה אֶת הַמִּבְרָק,
וְכָךְ הֵשִׁיבָה לְלַברַק:
"ח" פַּעֲמַיִם, קוֹף קָטָן,
גַּבָּהּ מוּרֶמֶת וְעַצְלָן.

מֵאָז עָסוּק אָדוֹן לַברָק
בְּפִעְנוּחַ הַמִּבְרָק
וּבְנִסּוּחַ שֶׁל תְּשׁוּבָה
כָּזֹאת קְצָרָה וַאֲדִיבָה,
שֶׁתְּבַטֵּא אֶת רִגְשׁוֹתָיו
מ-"א" וְעַד "ת".

2022

מַמָּשׁ לֹא פֵיר
שֶׁלַּפַּנְתֵּר
כָּרִיזְמָה וְשָׂפָם,
וְלַחֲמוֹר
רַק חוּשׁ הוּמוֹר
וְגֶזֶר מְכֻרְסָם.

2021

אָמַר סַמּוּר: תֵּדְעוּ לָכֶם,
אֲנִי אוֹהֵב לְהִלָּחֵם.
לָכֵן קוֹרְאִים לִי חֲבֵרַי
"סַמּוּר הַסָּמוּרַאי"!

2021

סְנָאִי נָאִיבִי רַק עַתָּה
גִּלָּה שֶׁאֵין אֱגוֹז חִטָּה.
שָׁנִים נִשְׁנֵשׁ, כָּךְ מִסְתַּבֵּר,
הַפֶּתִי פֶּתִי בֶּר.

2021

דלתות נסגור,
פתחים נסתום,
וגם תריסים נגיף.
שלא יחדור
משום מקום
אלינו שום נגיף.

וכשיביא
איתו שרב
גלים של חום בוער,
יברח הווי-
רוס מפניו,
ואנו - נישאר!

2020

היה היה לו אף שובב
עם נמש בקצה,
אשר לכל מקום נדחף
שרק היה מוצא.

כשהוא הפיל עציץ או כד,
או אגרטל, או כוס,
תמיד אמר: "זה אף אחד -
אז אין על מי לכעוס!"

2019

נישא עיניים השמימה,
ותישכח התועבה.
הכל משם - גם האלצהיימר
הבא עלינו לטובה.

2019

עד כאן, המשק במשבר
והוא ממשיך להידרדר:

יונים הפכו לבריונים,
כבשים ירדו מהפסים,
מזה שנים רבות צבים
עולים לי על העצבים,
ומה עושות התולעים...
אשתוק כי לא נעים.

מזמן הבטיח מר פסיון
שייפסק הבזיון,
שהוא ידאג לכול,
שיערב את מר טוקן
וכל הנזק יתוקן,
וזה יקרה אתמול.

אך החיות החצופות
על מר פסיון מצפצפות…
לא ערכים, לא נתינה,
הלכה המדינה!
....
כך התבכיין אל תוך אוזני
זבוב מתוסכל וטורדני,
נידנד ולא עזב.
ומה אני? מחאתי כף –
והוא נגאל מיסוריו.
כל כך שקט וטוב עכשיו.

ד"ש לפסיון, אגב.

מציאותנו מוזרה
ומלאת סתירות:
כשכל בחירה היא בכי רע
הולכים לעוד בחירות.

30.5.2019

תדעו – אמר בצק עלים –
שכלל וכלל איני אלים,
ואם פלטתי מילים,
אז מה כל כך נורא?
איני קמצן, איני טיפש,
רק שברירי וקצת יבש,
אומר תמיד את מה שיש,
ובכנות גמורה.

אז בואו, תשמעו עכשיו:
ישבנו יחד על מדף -
אני עצמי, ריבת חלב,
גבינה ודובדבן.
פתאום ביקשו החברים
שאספר איך הם נראים
עם לכה, פילינג גרגרים
והסרת שומן.

מה כבר יכולתי להגיד
לידידות ולידיד?
רק שגבינה צריכה שיזוף,
ריבת חלב – מעט קרצוף,
ודובדבן – פיתוח גוף
(רצוי ממש דחוף).

נכון, הייתי ביקורתי,
אבל ישר ואמיתי,
וזה חשוב, לדעתי,
יותר ממחמאות.
אבל החבר'ה זעמו,
ואז לרגע נאלמו,
ואז לפתע נעלמו,
וזה עצוב מאוד.

ריבת חלב, חסרת נימוס,
עזבה אותי למען מוס.
גבינת שמנת, כך אומרים,
ברחה אל פשטידת שמרים,
וידידי הדובדבן –
מתחת לשולחן!

אוי, אין לי רע, אין לי אח,
אני גלמוד ומצוברח,
ועל מחבת חמה מונח,
מזיע בטירוף.
היה לי יעד וחזון
שאהפוך לקרואסון,
אך אשאר (וזה אסון!)
מלאווח שרוף.

2019

בכיתה מודיע עַיִר:

- המורה, אינני פראייר!
רק פרות וחמורים
משתתפים בשיעורים;
צעירים - אני ועגל -
עסוקים בכדורגל.

2018

אפילו חדשות, נדמה לי,
אינן סיבה להתלהם:
דברים כדורבנות הם אלה
שהשתיקה יפה להם.

אז התנערה, עם חֵלֵכָה,
ונסכם את הנושא:
שים מסכה, ובְחַיֶיךָ, -
חַיֵּיךְ. או לפחות נסה :)

2020

תחש קט אבל קרבי-
זהו כלב כלבבי!

על קצה של קדרה עומדת שיירה. בראשה חציל – סולידי, אציל, לבוש בגלימה, כמו שופט על במה. עגבנייה אדומה - לבלון דומה, לא גדולה, לא קטנה, טיפה שמנמנה. לידה בצל גינה, מזמזם מנגינה – עצובה מאוד, נוגעת עד דמעות. תפוח אדמה עומד בדממה. אחריו אפונה, עלי דפנה, חומוס גרגרים ועוד חברים. האווירה עניינית, המשימה לאומית – להכין מרק טעים בכוחות משותפים. הכל מוכן ומזומן, ונשאר דבר קטן: להיכנס אל המים לשעה או שעתיים.

המים בקדרה עמוקים נורא: כועסים, לועסים, מעלים גירה. בוחשים, רועשים, רוחשים, לוחשים - כמו קן נחשים. עמוקים, מפחידים, נושפים אדים, עם בועות בצדדים. ובמרכז משהו זז, מסתובב, מתערבב, מתערבל, משתולל, עולה ונופל. להסתכל על המים – צורב בעיניים, לקפוץ למים – מפחיד שבעתיים.

חציל:
האויר הזה אביך,
המצב הזה מביך.
בשלב הזה עדיף לי
לכהן בתוך סביח.
(עוזב)

תפוח אדמה:
שיאכל אותי חרק,
שיכה אותי ברק,
מדורה של ל"ג בעומר
חשובה לי ממרק.
(עוזב)

עגבנייה:
רגע, רגע, מה איתי?
מי ידאג לבריאותי?
אין, אישה פשוטה הנני,
ומטבוחה היא ביתי.
(עוזבת)

בצל:
בואי, בואי, אפונה,
קחי איתך עלי דפנה,
תבשילי מרק, נדמה לי,
כבר יצאו מהאופנה.
(כולם עוזבים)

הקדרה החמה הסתכלה בתדהמה. התקרה – במקומה, הרצפה - במקומה, הקירות - במקומם, אבל איפה כולם? ראתה: אחד בסביח, שני בכריך, והיתר חיש מהר הסתתרו במקרר. רתחה הקדרה, כעסה נורא, נשפכו המים היישר על הכיריים. שששששששששששש...........

מופיע דובדבן ורואה את הקדרה:

אם מותר לי רק לשאול,
מה הרעש הגדול?
אוי! אני רואה ג'קוזי,
אין מצב שלא אטבול!

האתגר שלי הבא
בדיוק היה ריבה:
הזדמנות שאין כמוה,
וסיבה למסיבה!
(קופץ אל המים)

הקדרה נאנחה, ממש שמחה. את הריבה בישלה, לא פישלה: יצא טעים – שאין לי מילים. כל אחד אכל, כל אחד זלל, וביקש עוד ועוד, וליקק אצבעות. זהו סוף האגדה, ולדובדבן – תודה.

פרה הלכה למספרה
ושידרגה את שיערה.
עכשיו, עם פוני ופסים,
היא היפה שבסוסים.

עז עומדת לה בצד
ועלה לועסת.
היא מומחית בהפעלת
לוע, פה ולסת.

באוקיינוס השקט
כל הבוקר לא שקט:
תן רוכב על לויתן
וגוער בו כל הזמן:

"קח ימינה, שמאלה סע,
תעשה מיד פרסה,
שוב נסעת לא נכון...
איך קיבלת רישיון?
תתאמץ טיפה יותר,
או חלילה נאחר!"

הנהג שתק, שתק,
עד שלבסוף שאג:
"נגמרו הכיופים.
בוא, חביבי - מתחלפים!"

...
על גבו הדל של תן
שט בנחת לויתן,
וחזר להיות שקט
האוקיינוס השקט.

הקשיבו נא: לפני שנה,
אולי לפני שלושים שנה,
(אולי לפני שישים שנה?
אולי לפני תשעים שנה?
אולי לפני מיליון שנה?)
בשעת מקלחת ושינה,
קרה מקרה חמור:
ביער התפשטה שמועה
גם מוזרה וגם תמוהה:
מפלצת בלתי מזוהה
תגיע לביקור!

בהתחלה אמר בואש
שהיא בכלל יורקת אש,
שהיא בת שלוש מאות ושש,
עורה קשה כמו צור.
ואחריו דיבר נמר,
והוא המליץ להיזהר,
אולי בכלל להתחפר, -
לברוח, בקיצור.

לקרפדה היה מידע,
שהמפלצת מפחידה,
שהלשון שלה חדה,
עיניה נועצות.
ואז הודיע עטלף
שהוא הולך להתעלף,
שהוא הולך להיעלב,
שהוא אובד עצות.

פתאום נשמעת חריקה,
פתאום נשמעת יריקה,
פתאום נשמעת צעקה,
צרחה ונביחה.
מפלצת עם שלושה ראשים,
שבעה זנבות, טפרים קשים,
לשון, שיריון ונמשים,
לפתע מגיחה.

והיא שואגת: "איזה כיף,
אכין לי שניצל עטלף,
חזה בואש וגם כתף
ברוטב נמרים.
האוכל כאן עתיר חלבון,
מזל שיש לי תיאבון!
נו טוב, את מי אזלול ראשון?
קדימה, חברים!"

מה לעשות? האם בכלל
נמצא גיבור עם כוח על
אשר את העולם יגאל,
יושיע ויציל?
אכן קיים כזה גיבור,
עם נשמה, עם לב טהור,
עם מהירות של מטאור,
עם נפש של אציל.

הוא מאומן, הוא מיומן,
טוב לב, חכם ונאמן,
וגם הכי אמיץ בגן,
וגם הכי מהיר.
והוא מבטיח לעזור
ואת הרשע לעצור,
כי כך תמיד נוהג גיבור,
ונינג'ה, ואביר.

אז למפלצת הוא אומר:
"כדאי שתברחי מהר,
כי להפחיד ולטרטר
אצלנו לא מרשים!"
והוא קופץ מהמיטה,
והוא מביא לה בעיטה,
ועוד שריטה ועוד צביטה -
והיא על הקרשים.

כן, המפלצת מעוכה,
היא מתייפחת ובוכה,
ומסתלקת, נבוכה,
ולא תשוב לעד.
והגיבור והחיות
חוזרים מהר אל המיטות
כי יש עוד חלומות לראות
וגן למחרת.

שמש, שמש בחלון
נכנסה לי לחלום,
ועכשיו דרקון סורר
מסתתר במקרר!

ענק, ירוק ומטומטם,
חי בביצה, ומרוצה בה
הוא יכסח את כולם,
רק דשא לא. בגלל הצבע.

אמא לא אישרה
שתהיה איש רע

אגודל נוזף בזרת:
- למה שוב אינך עוזרת?

לא אוחזת, לא מכה,
לא עובדת אף דקה.
והודיעו לי שאת
מימייך לא הצבעת!

גם קמיצה וגם אמה
התקפלו בתדהמה,
ומפנות כלפייך אצבע
שאותך מאשימה.

והזרת כך עונה:
- אל תשכח: אני קטנה,
לא נותנים לי להצביע,
אנסה בעוד שנה.

באשר לעבודה –
לא, תודה.

רוחות רפאים, כאשר הן קמות,
אוכלות ארוחות רפאים טעימות,
לובשות חליפות רפאים זוהרות,
ובין הבתים מסיירות.

בחושך מוחלט, אפופות בדממה,
עולות ויורדות מקומה לקומה,
ואת אוזניהן לקירות מצמידות -
לבדוק שכולם במיטות.

ששש.... מה זה? עלה מרשרש בחלון,
חורקת הדלת, נפתח הוילון?
או רוח קלילה ורכה כמו ענן
בשקט נכנסת לכאן?

בחדר קטן מפינה לפינה
אוספת הרוח פתיתים של שינה.
נוגעת קלות במצחו של פעוט,
ולו מחלימה חלומות:

חלום על ירח, חלום על כוכב,
חלום על דרקון וטבעת זהב,
על מאגים, קוסמים ובתים רדופים,
וגם על רוחות רפאים.

על אלה שרק עם החושך קמות,
אוכלות ארוחות רפאים טעימות,
לובשות חליפות רפאים זוהרות,
ובין הבתים מסיירות.

גורל אכזר וגם קשוח
מהינקות אותי רדף:
תמיד אני דורש קינוח,
ומקבל קינוח אף.

בצהריים שני אחים
שתו קפה עם כעכים.
אחד אמר: נורא טעים!
והשני הסכים.

אכלו במרץ האחים,
עד שאזלו הכעכים.
אחד אמר: זה לא צודק!
והשני פיהק.

חיפשו בחושך האחים
עוד חבילה של כעכים.
אחד אמר: נקנה מחר?
והשני נחר.

יום אחד בקע גוזל
דל, קירח, מנוזל,
הסתובב מצד לצד
וצייץ: הידד!
ומתחת לגוזל
ערס שכב בתוך ערסל,
עם קפה, מוסף שבת,
אוזניות וגת.

התבונן בו הגוזל,
התהפך וגם נפל....
אוףףףף, גוזל!!! - הערס אמר
(והשאר צונזר).

עוף? אני יכול לעוף?
אז אברח מכאן דחוף,
אסתלק ולא אשוב,
הגוזל חשב.
הוא תכנן את הבריחה
מהערס אל הזריחה;
התנער, אמר סליחה,
ופרש כנפיו.

והמסר? גם בריון
יעלה על רעיון
אם יפול לו על הראש
בולבול או פשוש.

היה היה ערפד אחד
שקם בבוקר ונרעד:
מדוע שוב אני לבד,
גלמוד, מסכן, אומלל?
אתמול ראיתי קרפדה
כל כך שמנה ונחמדה!
לחיות לנצח לצידה
נשמע לא רע בכלל.

הוא קם, שתה כוסית של דם,
בישם קלות את השפם,
אמר בקול: !Cherchez la femme
ואל היער חש.
מצא אותה במאורה
לפי ריחה וקירקורה,
בפני אהובתו כרע
ובאוזנה לחש:

קרפדתי, את כה נאווה,
ליבי עולה בלהבה,
עוד לא פגשתי כה שווה
וקולית מימיי!
אז בואי, בואי, מתוקה,
הרי חבל על כל דקה,
כי בלעדייך מועקה
אוכלת את מעיי.

אני ערפד מאוד נודע,
את – קרפדה עם תעודה,
ושום צרה, שלא נדע,
לא עתידה לקרות.
אז קומי, התרענני,
נרביץ כבר טקס רציני,
וחיש הביתה, כי אני
עובד במשמרות.

הקרפדה והערפד
הקימו בית די נחמד,
כל חודש שמו זבוב בצד
על אדן החלון.
היו בסדר, בקיצור:
ילדו יצור אחר יצור,
לקחו עכבר, ופיחלצו,
ושמו בסלון.

קנו אמבטיה וספה,
אל הביצות נסעו לספא,
התרחקו מעץ אספה,
מנחשים, משום.
הם נהנו מהסידור,
מהבירבור, מהפירפור,
ומה המסר בסיפור,
אתם תנחשו.

לא התיאשנו מעודנו,
ובטוחים בתוך תוכנו
כי כל חיינו לפנינו,
ואחרינו המבול;
מנהלים מלחמת קודש
על מחירי דירות וקוטג'
ומחכים לסוף החודש
כדי לנסוע כבר לחו"ל.

2011

נוסף לכל הבעיות,
גרוני עולה בלהבות.
זה מעצבן אותי מאוד !!
(שני סימני קריאה)

אני רגיל להיות גלמוד,
במחשבות קשות טרוד,
אבל מדוע גם צרוד?
זאת שערוריה!

גם ככה חי על הקוצים,
ומתפרנס מתירוצים,
היום אשתוק, אך זה יוציא
אותי מדעתי.

סובל, גאה ונאלם
בגורלי אני נכלם.
אם יש עוד צדק בעולם
אז רק חלוקתי.

היה היה מכרז פתוח,
ובו זכיתי לתומי:
מדבר וים, חמר ורוח,
בקצה אזור הדמדומים.

בלי חריגים, בשיא הקצב
ותוך ספיגת ההוצאות
שישה ימים שלמים ברצף
לכם הבאתי תוצאות.

יצא מדהים: פרויקט צמרת,
מעט שכנים, מלא אויר...
נכון, סדקים, נכון, צנרת -
אבל בסה"כ סביר.

כחול ובז', סגנון אקלקטי -
נחמד לאללה, אם נחשוב.
אז מה אם יש מספר רג'קטים
וכמה פינישים בסוף?

שולם שכרי. נגמר הבדק.
אם יש עדיין טענות -
(עודפי שקרים, מחסור בצדק,
פקקים בגהה וגנות) -

אם לא מתאים, לא טוב, לא פרקטי,
אם לא נשארתם מרוצים -
חפשו אותי. אני יצקתי,
ומה כבר עוד אתם רוצים.

אל תצפו לאות של שבח,
כי - איך אומרים על בני אדם -
אם so far נכשלתם, נעבעך,
כבר לא תצליחו לעולם.
ואל תהיו שרויים בפחד,
כי אין לכם ממה לחשוש:
רק לגרד את הפדחת,
ו- טראכצען, טראכצען עם הראש!

להתעורר לאור ירח,
להתלבש בקצב שיא,
לשתות קפה הפוך רותח
עם איזה טיפוס טיפוסי;
להתרוצץ שעות ברצף,
ותוך כדי אותה ריצה
להיכנס בשיא הקצב
באיזה טיפוס ממוצע;
להיגרר לאיזה party
או לאירוע המוני,
כדי לדעת שהכרתי
עוד איזה טיפוס אלמוני.
להיזכר באיזה לפלף
דקה לפני כיבוי אורות;
לחשוב על יום שכבר חלף לו,
ולטפס על הקירות.

הנה תראו - אפשר אחרת,
מבלי לריב, מבלי לחלוק:
יפה שבעיה נפתרת
באמצעים של דיאלוג.
שיעור חשוב מכל ניתן פה,
של הדברות במיטבה:
הבעל מדבר ללמפה,
והיא אפילו מקשיבה.

שקט ירד
על כל חדרי ביתי
למה הפכתי לסתם אף אחד
ולא לסלבריטי?

הנה, החשיך
ברחבי העיר
למה קירח אני בראשי
ובגופי שעיר?

תנו לי כבוד
תנו לי אותו מהר
את חבריי אחפש בנרות
אם רק אשיג לי נר

האנדנדינו הזה לא פייר!
בוואדי נוצץ הדשא.
טוב, תתחבאו כבר, אני סופר:
שישים, חמישים ותשע...

מחר כבר חופש: ארוץ בחול,
אלמד עמידת ידיים.
כשייגמר כבר אהיה גדול,
בוגר. ארבעים ושתיים...

הבאתי לה את ליבי בתיק.
היא טרם ענתה. חושבת.
אל תחכו לי, אני אספיק,
אגיע. שלושים ושבע...

עשרים ושמונה... חייב לרוץ:
איסוף, מקלחות, ציחצוח.
הכל בסדר, זה לא תירוץ,
אני אתקשר, בטוח.

חמש עשרה... מצטמק זמני,
ויד הגורל טבועה בו.
אמי איננה, ואילו בני
גבוה יותר מאבא.

פתאום הבחנתי לרגע קט
בילד על קצה הוואדי.
אני צריך עוד דקה. אחת.
אה, הנה אתם.

מצאתי.

2020