עד כאן, המשק במשבר והוא ממשיך להידרדר: יונים הפכו לבריונים, כבשים ירדו מהפסים, מזה שנים רבות צבים עולים לי על העצבים, ומה עושות התולעים... אשתוק כי לא נעים. מזמן הבטיח מר פסיון שייפסק הבזיון, שהוא ידאג לכול, שיערב את מר טוקן וכל הנזק יתוקן, וזה יקרה אתמול. אך החיות החצופות על מר פסיון מצפצפות… לא ערכים, לא נתינה, הלכה המדינה! .... כך התבכיין אל תוך אוזני זבוב מתוסכל וטורדני, נידנד ולא עזב. ומה אני? מחאתי כף – והוא נגאל מיסוריו. כל כך שקט וטוב עכשיו. ד"ש לפסיון, אגב.