| איגור אירטנייב "במרה שחורה כמו זפת" במרה שחורה כמו זפת, מבואס, דחוי, נבגד, אעלה על מאספת עם כרטיס הלוך ביד. העצרי, דמעה צורבת, לב פצוע, די לדאוב, קח אותי, נהג רכבת, אל האופק הזהוב. שאמריא אל-על כמו נשר, ואשקיף מהמרומים על הכביש ועל הגשר, על שדות ועל כרמים, על חצר ועל מרפסת, על גגות ועל בתים, בית הספר, בית הכנסת, וביתה של חמותי, על קיוסק מפעל הפיס, על העוקץ, על הדבש, על סופו של ליל הקיץ, על פתחו של יום חדש, שהרפש הפרוזאי יישכח מלבבי, כי נשבר לי כבר הזין מהחארות שסביבי. 2014 | И. Иртеньев "Весь объят тоской вселенской…" Весь объят тоской вселенской И покорностью судьбе, Возле площади Смоленской Я в троллейбус сяду „Б“. Слезы горькие, не лейтесь, Сердце бедное, молчи, Ты умчи меня, троллейбус, В даль туманную умчи. Чтобы плыл я невесомо Мимо всех, кого любил, Мимо тещиного дома, Мимо дедовских могил. Мимо сада-огорода, Мимо Яузских ворот, Выше статуи Свободы, Выше северных широт. Выше площади Манежной, Выше древнего Кремля, Чтоб исчезла в дымке нежной Эта грешная земля. Чтоб войти в чертог твой, Боже, Сбросив груз мирских оков, И не видеть больше рожи Этих блядских мудаков. 1993 |