Блог

לילה בא. באפלה
עפה לאפה עגולה.
שתדעו: ליקוי ירח
זה בטוח בגללה!

2025

כוכב אחד ישב בכוך
הודות לכוח החיכוך
בינו לבין הסלע.
חלפו שנים, והוא החליט
לצאת להרפתקה לילית.
(זכותו. מה נעשה לו?)

הוא התאמץ בכל כוחו,
הוא התפוצץ בעל כורחו,
וכך נחלץ מתוך כוכו,
קרוע לקרעים.
מאז הוא גר באיזה חור
עם כוכבית ומטאור
ומנגן לו בכינור
ב"אופק אירועים".

2025

הבוקר היפו ופיה
פתחו יחדיו מאפייה.
ההיפו לש, מכין, אופה,
והפיה עושה קפה.
ממש נעים להיכנס
למאפה ונס!

2025

לקראת טיול בשדה שיפון
לבשה סוסה שמלת שיפון,
פרסות מִלֶּבֶד וחלוק
להשלמת הלוק.

2025

סוסה ספיר התרעמה:
- סירקו לי את הרעמה!
זה מעשה של חסד, אך
כל הסלסול שלי נפתח!

2025

ארון הביט בתוך מראה,
ושם ראה דבר נורא!
ובאותה שעה "נורא"
הביט אליו בחזרה.

2025

כל הזמן עסוק נמר:
פעם נם, ופעם ער.

כל הזמן עסוק נחש:
פעם נח, ופעם חש.

כל הזמן עסוק עצלן:
פעם אץ, ופעם לן.

כל הבוקר רַץ צְרָצַר:
רץ-רץ-רץ, ואז עצר.

עייפה מאוד ציקדה:
חֵצִי קמה, חֵצִי קדה.

2016, 2025

לסייח שלה בישלה סוסה
סלט חציר וסיר דייסה.
הסייח סירב:
- ממש תודה,
אך לא ביקשתי סעודה!
יספיק לי גם נשנוש קטן:
סופגנייה, חבית סילאן,
סביח, סמבוסק, פריקסה,
דלי סחלב חם,
וזהו זה!

2025

רק תיזכר, גם תחת עול כְּשָׁלֶיךָ,
כשכוחך יימוג
וייגמר,
בְּרֹךְ של רגע, בריחו של לחם,
בקול רחיים
ואורו של נר.

2025

ולהלן החדשות,
ועיקרן תחילה:
גור חתולים עשה בושות
לאמא חתולה.

החדשות בהרחבה:
הגור נתקע על עץ,
אך השוטר, מר גריזלי, בא,
ואת הגור חילץ.

וכתבנו בזירה
מוסר: המשפחה
אומרים הידד למשטרה,
ומיאו משמחה.

חדשות הספורט: בכדורעף
במחצית הגמר
שחקן העל, אדון ג'ירף,
מתח את הצוואר.

אותו החליף אדון טפיר,
והגי'רף מושהה.
עד כאן. ומזג האוויר
מוסיף להיות נאה.

2025

ציפור קטנה צייצה לעץ:
- אכפת לך אם אצייץ?
- אין בעייה! צייצי, צייצי,
מתאים לי שיר ביום קיצי.

2025

מימי בראשית
המקום עוד עומד בעינו
מול קולות רועמים,
על חומה שבוקע בה סדק,
וגניחה חרישית
מהדהדת בגיא בן הינום:
אלמלא רחמים,
מי היה מחפש את הצדק?

2025

אבא דוב לדוב קטן
מארגן דברים לגן:
למפגש – צנצנת דבש,
לגננת דבורה – ד"ש,
לחצר – דלגית קצרה,
דפדפות ליצירה,
דובשנית להפסקה,
ולדרך – נשיקה!

2024

עוד נמה עיר, עוד שמש מהססת,
ולשבריר שנייה מתערבבים
קולות של שחרית מבית הכנסת,
רשרוש עלים ונביחות כלבים,

ואפלולית דוהה ומצטמקת,
וצל רוטט, ושקט מתרחב,
ואור נבוך, והבטחה חומקת
ליום חדש של חסד וכאב.

2025

צ

אצל צליל בתוך עציץ
יום אחד צמח חמציץ.
צליל אוהבת את הצמח
ומשקה אותו במיץ.

אך הצמח החצוף
רק מחמיץ את הפרצוף:
- טוב, אשתה, אם כבר הבאת לי,
זה ימתיק לי את הצוף.
אך לקראת הצהריים
אבקש צלוחית של מים!

סייח התרברב בפני סייחה:
- עשיתי שתי שכיבות סמיכה!
סמכי עליי ללא היסוס:
בסוף יהיה לי כוח סוס!

2025

- סבון כלים,
הודיע סיר,
- כל כתם מעליי מסיר.
אז תמסרו לו, שיידע:
אני, הסיר, אסיר תודה!

לביצה נותן בלוט
רעיון לפעילות:
כל היום צריך לשכב –
על הבטן,
על הגב,
על הצד,
כמו צב,
כמו פתן,
כמו שבלול וכמו כוכב.
מי שמתעייף ראשון
סוף כל סוף הולך לישון!

ז

זיו מזהיר את זוהר:
- זוז!,
וזורק עליו תפוז.
בזריזות מחזיר לו זוהר:
- תיזהר ממני, בוז!

על הקיר מעוך תפוז...
לא חבל על הבזבוז?
תענו כבר, זיו וזוהר,
אם תוכלו למצוא חרוז!

ת

לתמרי תות נתתי,
היא נתנה אותו לנתי,
הוא נתן אותו לתום,
תום בלע אותו פתאום.

כי זכותו של זאטוט
חיש מהר לבלוע תות!

כ

כפיר, שלום! תיתן לי כִּיף?
אין לכִּיף שלך תחליף!
וממני כִּיף קטן -
איזה כֵּיף ששנינו כאן!

ו

ורד לא אוהבת תרד,
היא בוכה ומקטרת,
בהורים שלה נוזפת,
ודורשת פיצויים:
ופל בלגי עם קצפת,
גלידה, שוקולד טעים
ועוגת וניל בחושה
לשיפור ההרגשה.

ס

סיגל סיפרה לי סוד כמוס:
כשהיא תגדל, יהיה לה סוס -
לבן, סורר, מהיר, חתיך!
ולא צריך את הנסיך.

ג

בגיל של גיל אדם רגיל
בקושי רב עושה תרגיל.
וגיל, הילד הגאון,
כמעט הצליח גלגלון!

ט

טובל'ה טועמת טופי
וטוענת:
- איזה יופי!
איזה טעם!
איזה פלא!
תנו לי טונות של כאלה!

ב

עם ברווז מגומי בתיה
מתיישבת באמבטיה:
הברווז מגעגע,
הסבון מבעבע,
ועל בטן של בועה
מבצבצת בבואה.
מה רואים בה?
כן, את בתיה
עם ברווז בתוך אמבטיה:
הברווז מגעגע,
הסבון מבעבע,
ועל בטן של בועה
מבצבצת בבואה.
מה רואים בה?
שוב את בתיה....

ד

- דִּיּוֹ, דּוֹד!
דוחק בו דרור,
- דִּיּוֹ, אל תפסיק לדהור!
רק דמיין: אני שק קמח,
ואתה פשוט חמור!

- טוב, אחיין,
עונה הדוד,
- אשתדל מאוד מאוד,
רק אקפיץ את שק הקמח,
עוד ועוד ועוד ועוד!

עוד נרקוד
לחן: אלכסנדר קוטלר

1.
יחד כל המשפחה, נרקוד בקצב.
אור מהול בחשיכה, שמחה בעצב.
אנחנו רוקדים והלילה נסוג, ושוב השמש עולה,
זה ריקוד החיים שלא יפסיק לעולם.

2.
עוד ניגון יישמע / וירעיד צמרות ירוקות.
עוד ניקח נשימה / עוד נצחק ונשיר, ונרקוד.
רוח ים נעימה / תלטף את ידיי הקרות.
עוד נרקוד, / עוד נרקוד ונשרוד.

ק

בתוך קלמר של קרן
עמוק עמוק בפנים
בשקט חי חד־קרן
ומחולל קסמים.

כשקרן מבואסת
(קורה לה לעתים)
הוא משחק תופסת
עם דבק ועטים.

כשקרן מבקשת
עזרה לקראת מבחן –
יורה בחץ וקשת
מקשת בענן.

כשמקבלת קרן
"מספיק" בתעודה,
קורץ לה חד־הקרן,
קורץ וקד קידה.

וקרן מצחקקת
ומפסיקה לדאוג,
כי חי אצלה בשקט
חד־קרן כה מתוק.

ר

רועי
רואה בתוך ראי
יצור מוזר וקצת פראי:
ראש מקורזל, שרוול תלוש,
על רגל שמאל – קשקוש של טוש,
פרצוף חייכן וערמומי...
תגידו, מי זה?
מי זה?
מי?

ע

כל הזמן עסוק עידו:
התעמלות ואייקידו,
חוג בישול בשעות הערב,
מועדון עיצוב גנים -
כל דקה שלו בערך
עמוסה בעניינים.
...
אבל בבוקר בשיעור
עידו עייף, רצוץ, גמור,
ולפעמים קורה
שצועקים לו:
- היי, שלום!
בוא תתעורר,
מספיק לחלום,
קדימה, המורה!

ל

ליאל יושבת לה בלול
ומתכננת תעלול:
אולי לצווח משמחה?
אולי ללעוס את השמיכה?
לנעול סנדל על אוזן שמאל?
ליפול, לקום, ושוב ליפול?

ליאל, ליאל, ליאל, ליאל,
אולי מספיק להשתולל,
כי גם מתעלול קליל
עלול הלול לקרוס כליל!

2023

נותרו שניות
לגעת ולקטוף את
פריה הדל של אדמה כחושה.

נותר לחיות
על זמן שאול מתופת,
בין שמי ברזל לארץ נחושה.

נותר עוד סוד
בניצנו של פרח
בשדה קוצים שרוף באש זרה.

נותר לצעוד,
כי עוד רבה הדרך,
הדרך אל הבית, חזרה.

2024

א

אצה רצה איילה,
אצה רצה ונפלה.
היא בוכה:
- כואב לי! איה!
זאת מכה ממש גדולה!

באה איה האחות:
- אוי, מצאת סיבה לבכות!
כבר טיפלתי בכאלה -
מאה אלף לפחות.
מרפאים כזאת מכה
בחיבוק ונשיקה
פלוס טיפת משחה ופלסטר,
תוך אולי חצי דקה.

זהו, זהו, גיבורה,
אוצי רוצי חזרה.
אם תפלי, תגידי "איה!"
ואגיע במהרה.

ה

- זה לא הוגן, -
אמרה הילה,
- שלי יש רק חתלתולה,
ולהדסה ויותם
בבית גר היפופוטם!

2023

מ, ם

מוטי, מושיק ומרים
מתחילים - אחת ושתיים -
לנגן בתוף מרים,
מפוחית ומצלתיים.

השכנים בורחים מיד,
רועדים קירות החדר...
סבא מאיר (כבד שמיעה)
משוכנע: הכול בסדר.

- כשרון מצריך מרחב
ותמיכה מדמות מפתח!
הוא מביט בנכדיו,
מתיישב ומתמתח.

ממשיכים עם תוף מרים,
מפוחית ומצלתיים...
מה עם סבא? כבר נרדם
עם חיוך על השפתיים.

2024

ש, שׂ

ששש... ישנים שלומית, שקמה,
שי, שחף, שגב, שון.
ורק שרית שעה שלמה
לא מצליחה לישון.

שָׁקֵט, גשום - רק פנסים
דולקים בחשיכה.
בחדר של שרית כבשים
צונחים מהשמיכה.

קפצו כבר חמישה עשר...
פתאום כבשה אחת
אומרת שתשוב מחר,
כשרק תגדל מעט;
שהקפיצה ממש קשה,
שכבר נתפס לה שריר,
וששרית בבקשה
פשוט תשיר לה שיר.

ושוב שרית לא ישנה
עד בוקר יום שמשי,
ושרה לכבשה קטנה
שיר ערש חרישי.

2024

נ,ן

נעמה התנמנמה,
נחה לה בנחת.
- את נוחרת, נשמה, -
אמא נאנחת.
- נו, נכון. אז מה?
ראשית,
זוהי נחירה חופשית;
ושנית, אני אנחר
עד מחר!

2023

י

יעל ציירה ציור מקסים:
מעין בטטה עם פסים,
מלפפון על רגליות
ושתי ידיים שמאליות.

תגידו, מה אתם רואים –
ילדה או ירקות בריאים?

2024

פ,ף

- פלג, פלג, מה אפית?
- פנקייק, פשטידה ופיתה.
- איזה כיף! אפשר לטעום?
- השתגעתם? מה פתאום!

2024

פה גדול פותח פתן,
ומוציא את הלשון:
יש לו פרפרים בבטן,
זה מפריע לו לישון.

סבתא קוברה מקטרת:
- שוב נִשְׁנַשְׁתָּ? איי איי איי!
איזה ערב, איזה סרט,
איזה נכד, בחיי!
אם מפרי אחד קטן
העולם בבלגן,
אז הפעם לא יודעת
מה יגידו לי בגן...

העולל עונה לה:
- מה,
זו הייתה רק טעימה -
טעימה טובה אפילו,
עסיסית וטעימה...
אל תבכי. אני נשבע
כבר מיום ראשון הבא
לאכול דייסות של סבתא
בלי ריבים ובלי ריבה!
שיוכל
להירגע
העולם
המשוגע.

2024

שוב ניצבת חשיכה מול הדלת.
שם תינוקת. היא בוכה,
מבוהלת.

תיבתה – פיסות של בד, קש וגומא.
מי שלח אותה לבד
התהומה?

כה קטנה, וכבר ידעה קור ופחד.
נאחזת בידיי,
מתייפחת.

לערסול וצעידה רעבה את,
במשפט שלי עדה
ותובעת.

לא אראה שיום חדש כבר הגיע -
רק אשיר לך, ואלחש
וארגיע.

אשמרך מכל משמר עד אין כוח.
נומי, נומי קצת, אשמה,
תני מנוח.

2022

לא בסוד, לא בסתר,
לא בצחוק, לא בכדי,
לא אזוז מילימטר
ממרומי מיטתי.

גם אם, שומו שמיים,
לא אמצא מנוחה,
לפחות פעמיים
אתעטף בשמיכה.

ראוייה ומומלצת
כבר לאורך שנים
שכיבתי הנחרצת
בנושאים השונים.

2023

צועקת לוטרה לבונה:
- די! כל הזמן אתה בונה!

תמיד עסוק עד מאוחר,
עובד כאילו אין מחר -
במקום לרבוץ על הגדה
ולקשקש על הא ודא!

גם צפרדעים וגם דגים
מבולבלים ומודאגים,
ושואלים כבר, חי נפשי,
אולי אתה בונה חופשי?

2023

רק אוושה חרישית, רק מילה נצורה
נותרות בחלוף הַשָּׁאוֹן.
בין אִלְּמוּת לְאַלְמָוֶת הדרך קצרה,
גם אם נגד כיוון השעון.

ובחום מתלהם תחת עץ השדה -
צל קריר, ורוגע, ורך.
היודע שותק, האומר מתבדה,
והשמש עולה במזרח.

2023

באלם עד
טיפה חמה נופלת
כדיו שחור
בלובן של חלב.
כתמי ורדרד
בנגיעות של תכלת
קולע אור,
וצל את מסלוליו
טוֹוֶה על חול,
ובדממה לוהטת
נשמע קולך-
חרוך ומיוסר;
וּבְהוֹלְכוֹ
נותר הדהוד ורטט
נשמת כל חי
ורוח כל בשר.

2023

היום פרוסה עם חביתה
לארוחה קיבלתי.
חשבתי לשחק אותה,
אך לבסוף אכלתי.

אמרו לי: יופי, מעלף!
אמרו: יצאת מלך!
אבל אכלתי את הלב,
זה לא טעים בלי מלח.

מחר יביאו לי פתיתים,
סלט וגם שקשוקה.
ואם אצא מדעתי -
אז ישירות השוקה.

2023

אמרו לתחש נהרות:
- כבר מאוחר! כיבוי אורות!
והחצוף ענה בלחש:
- זה מעניין לי את התחש...

2022

אוי, - נָאקָה נָאֲקָה -
החגים הם מכה!
מהבוקר אני מנקה,
מבשלת, קונה,
מזמינה, מכינה -
והכול ייעלם בדקה!

אין לי שמץ עזרה,
אז קבלו הצהרה:
למחר, משפחה יקרה,
יש צלחת עלים
על השיש, ולי
תכניות עם יעל ועופרה!

2022

בִּשְׁמֵי עִנְבָּר
טִפּוֹת הִתְגּוֹשְׁשׁוּ
וְנִבְלְעוּ כָּלִיל בְּחוֹל כָּמֵהַּ.
מֵאַיִן בָּאתִי
וְאֵלָיו אָשׁוּב –
לֹא אֶשְׁתַּהֶה
וְלֹא אֶתְמַהֲמֵהַּ.
לֹא אֲחַכֶּה
שֶׁיִּרְטְטוּ הָרִים,
שֶׁאוֹר יִמּוֹג,
שֶׁתִּכָּבֶה גַּחֶלֶת.

יוֹרֶה הַגֶּשֶׁם
אֶלֶף כַּדּוּרִים
בַּאֲדָמָה סְדוּקָה וּמִתְפַּתֶּלֶת.

2022

בבית קפה הזמין פיתון
כוס קפוצ'ינו ועיתון,
אך התברר לו במהרה:
לחדשות יש טעם רע!

2022

לַדֹּאַר בָּא אָדוֹן לַברָק:
- רָצִיתִי לְשַׁגֵּר מִבְרָק,
בְּרָכָה לַחֲבֶרְתִּי טְרוּטָה
לְרֶגֶל יוֹם הֻלַּדְתָּהּ.

וּמֵאַחַר שֶׁכָּל מִלָּה
הוֹן תּוֹעָפוֹת וַדַּאי עוֹלָה,
אֶהְיֶה קָצָר. הַקְלִידוּ כָּךְ:
"מַבְּרוּק. לַברָק. תָּמִיד שֶׁלָּךְ".

אָמְרוּ לוֹ: - אוֹי, אָדוֹן לַברָק,
גַּם הַקָּצָר הַזֶּה אַמ;לָק.
אוּלַי נַקְלִיד "מַבְּרוּק" בִּכְתָב,
נוֹסִיף אֶמוֹגִ'י מְאֹהָב,
זוּג לְבָבוֹת, עָלֶה תִּלְתַּן,
כַּפַּיִם, קֶשֶׁת בֶּעָנָן,
מַלְכָּה, תַּפּוּחַ, שׁוֹשַׁנָּה,
חַד קֶרֶן וְעוּגַת גְּבִינָה.
אַךְ לֹא נַחֲרֹג מֵהַשּׁוּרָה -
"מַבְּרוּק" זֶה גַּם אָרֹךְ נוֹרָא.
יִהְיֶה לְגַמְרֵי מְהַמֵּם
אִם תִּסְתַּפֵּק פָּשׁוּט ב"מ"!

טְרוּטָה קִבְּלָה אֶת הַמִּבְרָק,
וְכָךְ הֵשִׁיבָה לְלַברַק:
"ח" פַּעֲמַיִם, קוֹף קָטָן,
גַּבָּהּ מוּרֶמֶת וְעַצְלָן.

מֵאָז עָסוּק אָדוֹן לַברָק
בְּפִעְנוּחַ הַמִּבְרָק
וּבְנִסּוּחַ שֶׁל תְּשׁוּבָה
כָּזֹאת קְצָרָה וַאֲדִיבָה,
שֶׁתְּבַטֵּא אֶת רִגְשׁוֹתָיו
מ-"א" וְעַד "ת".

2022

אופק דל נפתח כמו פצע,
שעת שקיעה שותתת דם.
שמש ערב מתנפצת
באדוות החרדה;
ובעוד העיר אוחזת
בשאריות של אור,
החמה המפרכסת
מתגלגלת לאחור.

אל הקץ משב מלוח
עננים כנועים גורר.
ועלה נידף ברוח,
ונופל.

ומתעורר.

2021

זֶה שִׁעוּר שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח:
הַמּוֹרֶה עָלַי צָרַח.
לֹא צִמְצַמְתִּי אֶת הַשֶּׁבֶר,
זֶה מַמָּשׁ בִּלְתִּי נִסְלָח.

זֹאת בּוּשָׁה, חֶרְפָּה וּבוּז,
זֶה מֵעִיד עַל אִי רִכּוּז,
זֶה מַצְבִּיעַ עַל אִי סֵדֶר
וְאוּלַי מַצְרִיךְ אִשְׁפּוּז!

שֶׁיִּתֵּן צִיּוּן שְׁלִילִי,
אַךְ הַאִם מַגִּיעַ לִי
רַק בִּגְלַל צִמְצוּם שֶׁל שֶׁבֶר
לַהֲפֹךְ לְשֶׁבֶר כְּלִי?

הוּא עַצְמוֹ, הַאִם רָאָה
כַּמָּה שִׁיטָתוֹ רָעָה?
הַמּוֹרֶה! אֶצְלִי קִבַּלְתָּ
"לֹא מַסְפִּיק" בְּהוֹרָאָה.

2022

בַּקָּרוֹן הַנּוֹסְעִים מְרֻוָּח וְקָרִיר כָּרָגִיל.
מְהִירָה, כָּךְ אָמְרוּ; וּבְכָל זֹאת תָּמִיד מִתְעַכֶּבֶת.
מִי הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵסֵב מַבָּטוֹ וְהִתְחִיל
לְדַפְדֵּף בַּנּוֹפִים הַחוֹלְפִים בַּחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת?

מִי דָּאַג לְהַחְבִּיא בַּכִּיסִים פֵּרוּרִים שֶׁל הוּמוֹר,
מִי פָּרַשׂ מַנְגִּינוֹת, שְׁתִי וָעֵרֶב שֶׁל רֶטֶט וְרֹגַע?
אִם נִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם – הוּא יָקִיץ, וְקִרְעֵי חֲלוֹמוֹ
(וַאֲנַחְנוּ הֲרֵי בְּתוֹכָם) יִתְפַּזְּרוּ וְיִמּוֹגוּ.

אָז נִשְׁמֹר עַל שְׁנָתוֹ עֲטוּפָה בְּסוֹדוֹת עֲלוּמִים,
בִּתְחִנָּה חֲנוּקָה, בִּשְׁתִיקָה שֶׁנִּמְשֶׁכֶת עֲדַיִן,
וְנִשְׁקַע בִּדְמָמָה עֲנֻגָּה, וְנִהְיֶה כְּחוֹלְמִים
אֵין מֵאָיִן.

2021

בַּחוּץ שׁוֹרְקוֹת רוּחוֹת פְּרָצִים. בְּחֶדֶר אַפְלוּלִי צְלָלִים שְׁחֹרִים מִתְרוֹצְצִים - אֶחָד מֵהֶם שֶׁלִּי. הוּא מְקַפֵּץ מִקִּיר לְקִיר, הוּא מִתְקָרֵב קָרוֹב: יָדִי אוֹחֶזֶת בָּאֲוִיר, נִקְמֶצֶת לְאֶגְרוֹף. נָכוֹן, נָכוֹן - זֶה רַק הַחֹם, זֶה שׁוּם דָּבָר, זֶה רַק חֲלוֹם וְתֶכֶף יַעֲבֹר. אֲבָל כָּל עוֹד זֶה לֹא פָּסַק - שֵׁב, תֵּן לִי יָד. אַחְזִיק חָזָק, וַאֲחַכֶּה לָאוֹר.

2021

מִלִּים עוֹטְפוֹת וִדּוּי פּוֹצֵעַ.
סוֹדוֹת סְפוּגִים בְּמוּעָקָה.
אַךְ הָעוֹלָם בִּקְצֵה קָצֵהוּ
עוֹד מְחַכֶּה, שָׁלֵם וְקַר.

וְיוֹם שׁוֹכֵךְ וּמִשְׁתַּכֵּחַ,
וּמִתְרוֹמֵם נַחְשׁוֹל דְּמָמָה
בֵּין אוֹר חוֹמֵק לְחוֹל שׁוֹקֵעַ,
בֵּין פְּעִימָה
לִפְעִימָה.

2021

מַמָּשׁ לֹא פֵיר
שֶׁלַּפַּנְתֵּר
כָּרִיזְמָה וְשָׂפָם,
וְלַחֲמוֹר
רַק חוּשׁ הוּמוֹר
וְגֶזֶר מְכֻרְסָם.

2021

אָמַר סַמּוּר: תֵּדְעוּ לָכֶם,
אֲנִי אוֹהֵב לְהִלָּחֵם.
לָכֵן קוֹרְאִים לִי חֲבֵרַי
"סַמּוּר הַסָּמוּרַאי"!

2021

צל אדם מהלך ללא הרף ביער עבות,
וכותונת פסים על כתפיו מגואלת בדם.
הוא מביט ברקיע: - לך יש עיניים טובות.
את אחיי אנוכי מבקש, הֲרָאִיתָ אותם?

הרקיע מחוויר: - כן, ראיתי. מוטב שאשכח,
אך אינני יכול להדוף את רוחות העבר.
העשן השחור הגדול את אַחֶיךָ לקח.
הוא לקח את כולם, ואני לא עשיתי דבר.

אך אתה שנותרת, נווד תמהוני ועיקש –
אתה חי, אתה חי, אתה חי, אתה חי, אתה חי!

...ומשיב לו ההד:
- את אחיי אנוכי מבקש.
את אחיי אנוכי מבקש,
את אחיי,
את אחיי.

2022

סְחוּג אוֹ תֵּרֵד? רַק תַּגִּידוּ -
וְאוֹסִיף אוֹתָם
לַגְּלִידָה.
לִי - זְכוּיוֹת עַל הַמַּתְכּוֹן,
וְלָכֶם - בְּתֵאָבוֹן!

2021

סְנָאִי נָאִיבִי רַק עַתָּה
גִּלָּה שֶׁאֵין אֱגוֹז חִטָּה.
שָׁנִים נִשְׁנֵשׁ, כָּךְ מִסְתַּבֵּר,
הַפֶּתִי פֶּתִי בֶּר.

2021

חינוך חובה, הכול ברור,
אבל חשוב שיזכרו
הורים וגם מורים
שכבר שנים סובל אני
מחולי עז ותוקפני -
עַרְמֶמֶת נעורים.

התסמינים שלה קשים:
צמרמורת וחולשה,
תחושת נמלול בנמשים
(או היעדר תחושה),
בירבור וקוצר נשיפה,
שיבוש התיאבון,
תגובה אלרגית חריפה
לפעולות חשבון,
עיקצוץ וגרד תוך-מוחי,
תרדמת בעפעף,
מירמור כללי, בילבול שרוכים
והתארכות האף.

ואין תרופה, ואין מזור,
ואין תכשיר שיעזור...
חוץ מדבר אחד:
אישור דחוף ומיידי
להיעדר מלימודים
+ טונת שוקולד!

2020

דלתות נסגור,
פתחים נסתום,
וגם תריסים נגיף.
שלא יחדור
משום מקום
אלינו שום נגיף.

וכשיביא
איתו שרב
גלים של חום בוער,
יברח הווי-
רוס מפניו,
ואנו - נישאר!

2020

שוב רוח מכה,
בחבל, בשוט,
רודפת אחר צלליה.
השמש רוסקה,
ואלף שמשות
יוצאות בקריאות עליהום.

וכובד אין קץ
נכנע לצליפות,
נפרץ, ונשטף בגשם.
ושביל מבצבץ
מבין הטיפות,
ואופק אחר מחכה שם.

2021

נגמר היום. צללים השחירו.
תיקן חגג במזבלה.
אך עולמו – פחית של בירה -
במלוא כובדו חרב עליו.

הוא מתרוצץ ומתייפח
בידיעה שייספה.
וברקיע שט ירח.

כל כך אדיש.
כל כך יפה.

2021

לשכוח. לא לתת לגעת.
להתערסל בנפילה
כל כך רכה, כל כך רוגעת
אל נקודת ההתחלה.
להתעטף בתוך אדרת
גחליליות ופרפרים,
ולשחק פרה עיוורת
עם להקות זהרורים;
לשקול אותם על הידיים
אל מול העומק החשוך.

ואת אשר יכאב עדיין -
שלחשים יאלחשו.

2020

מאוחר. אקח מברשת
ומעט משחה...
אל ביתנו כבר ניגשת
גברת חשיכה.

לבושה גלימה ממֶשִׁי
ושמלת פרחים
היא נכנסת, וחובשת
כובע טבחים.

קערת צללים מוהלת
בסודות כמוסים.
מוסיפה תרכיז של תכלת,
אור של פנסים,

רוח ים בשביל הריח,
חלומות טובים,
כוס דממה, פרוסת ירח,
קומץ כוכבים,

מערבבת, מערבלת,
ממליחה קלות,
עד שיירדם הילד
עם השאלות.

ובבוקר – איזה פלא!-
כשינוח קצת,
בחלון כבר יצפה לו
יום המחרת.

2020

אומרים שיש לי ראש פתוח,
ושנושבת בו הרוח.
אני בודק שעה שלמה –
וגולגולתי שלמה!

אומרים עליי: זה אסטרונאוט,
כל סביבתי כבר משוכנעת.
אל תאמינו: לי בכלל
אין חליפת חלל!

אומרים עליי: חכם בלילה,
אולי צודקים, אבל אולי לא?
אז אם אתם רוצים עצות,
תבואו בחצות!

2020

היה היה לו אף שובב
עם נמש בקצה,
אשר לכל מקום נדחף
שרק היה מוצא.

כשהוא הפיל עציץ או כד,
או אגרטל, או כוס,
תמיד אמר: "זה אף אחד -
אז אין על מי לכעוס!"

2019

אור מהבהב, חלום שכוח,
מחוג איטי.
סובב סובב הולכת רוח
ליד ביתי.

היא נאנקת, ממלמלת
מילות כישוף,
ומתדפקת על הדלת,
ונָסָה שוב,

ועל הענפים פורטת,
ושרה שיר,
והעלים עונים ברטט
ורחשים,

ומניחה, ומתעייפת,
ובדממה
אט חשיכה אותי אופפת,
ונחמה.

2019

צילצלו כבר פעמיים,
ילדים, לעבודה!
גליץ' ושחיל מג'2
נכנסים אל הכיתה.

המורה שולפת לקט
משימות בתור תירגול.
גליץ' ושחיל יושבים בשקט,
עסוקים באיקס עיגול.

גליץ' רושם עיגול גדול,
וצועק:
- ניצחתי! גול!
אך עונה לו התאום:
- השתגעת? מה פתאום?
כך, מילה אחר מילה,
מתחילה ההמולה.

המורה כועסת:
- כאן
אין מקום לבלאגן!
צאו החוצה, והמתינו
לי בחדר של הסגן.

גליץ' ושחיל אומרים תודה
למורה הנחמדה,
ובמהירות האור
נמלטים אל הפרוזדור.

***
הפרוזדור נראה שומם –
זה ממש משעמם!
מה עושים? מירוץ, תופסת,
חי, צומח או דומם?
גליץ' מכריז: - אני לוחם!
שחיל עונה: - אני קוסם!
מעניין, האם כישוף
יעזור בקרב איגרוף...

גליץ' קופץ על שחיל: בא-באך!
שחיל קופץ על גליץ': בא- באך!
אך פתאם נפתחת דלת -
זה הסגן, מר שְלִיף-לַפַּח.
- כבר הגעתם, גליץ' ושחיל?
מה הפעם? מי התחיל?
איקס עיגול? ובכן, ובכן,
זה נשמע מרענן.
בואו, היכנסו מהר,
ובנחת נדבר.

***
בפרוזדור – דממה מוחלטת,
ב'3 לומדים מולדת,
ו'1 יושבים יפה,
מזכירות שותות קפה,
רק בחדר של הסגן
צעקות ובלאגן,
ומאות דפי מחברת
מכסים את השולחן.

גליץ' ושחיל צורחים בקול:
- זהו זה! ניצחנו, גול!
שליף-לפח עונה:
- נמאס לי,
ויותר איני יכול.
איך זה שמורה דגול
שוב מפסיד באיקס עיגול...
יש כאן משהו תמוה,
די, מתי כבר הצילצול?
טוב, מספיק לעת עתה –
תחזרו אל הכיתה.
ותגידו למורה
שאני עסוק נורא!
***
צילצלו כבר פעמיים,
זמן לחזור לעבודה.
גליץ' ושחיל מג'2
נכנסים אל הכיתה...

2019

המצב שלי איום
ומחמיר מיום ליום:
הכדור שלי אבד לי,
אין אותו בשום מקום.

כבר חיפשתי בנרות,
כבר רוקנתי מגירות,
בארון בגדים של אמא
כבר ערכתי חפירות.

רק מתחת לשידה
נמצאה האבידה.
מי שכח כדור בחדר -
אין לי שמץ. זאת חידה.

אז אשים אותו מהר
במקום מתאים יותר:
בארון בגדים של אמא
או בכלל במקרר!

2019

נישא עיניים השמימה,
ותישכח התועבה.
הכל משם - גם האלצהיימר
הבא עלינו לטובה.

2019

עד כאן, המשק במשבר
והוא ממשיך להידרדר:

יונים הפכו לבריונים,
כבשים ירדו מהפסים,
מזה שנים רבות צבים
עולים לי על העצבים,
ומה עושות התולעים...
אשתוק כי לא נעים.

מזמן הבטיח מר פסיון
שייפסק הבזיון,
שהוא ידאג לכול,
שיערב את מר טוקן
וכל הנזק יתוקן,
וזה יקרה אתמול.

אך החיות החצופות
על מר פסיון מצפצפות…
לא ערכים, לא נתינה,
הלכה המדינה!
....
כך התבכיין אל תוך אוזני
זבוב מתוסכל וטורדני,
נידנד ולא עזב.
ומה אני? מחאתי כף –
והוא נגאל מיסוריו.
כל כך שקט וטוב עכשיו.

ד"ש לפסיון, אגב.

מציאותנו מוזרה
ומלאת סתירות:
כשכל בחירה היא בכי רע
הולכים לעוד בחירות.

30.5.2019

המצב שלי חמור,
השיער שלי סמור,
שיעורים קיבלתי – טונות,
כבר עכשיו אני גמור.

בחשבון תרגיל חילוק,
בתורה חצי פסוק,
באנגלית ללמוד לבוחן,
(איזו באסה של עיסוק).

זה גוזל לי את הפנאי,
זה הורס את כל חיי!
... טוב, בעצם כבר סיימתי.
רץ החוצה. יאללה, ביי!

2018

דיאטן חוקר תולעת:
- מלפנים עגלגלה את,
אז תסבירי, איך יצאת
מחוטבת מן הצד?

2018

תדעו – אמר בצק עלים –
שכלל וכלל איני אלים,
ואם פלטתי מילים,
אז מה כל כך נורא?
איני קמצן, איני טיפש,
רק שברירי וקצת יבש,
אומר תמיד את מה שיש,
ובכנות גמורה.

אז בואו, תשמעו עכשיו:
ישבנו יחד על מדף -
אני עצמי, ריבת חלב,
גבינה ודובדבן.
פתאום ביקשו החברים
שאספר איך הם נראים
עם לכה, פילינג גרגרים
והסרת שומן.

מה כבר יכולתי להגיד
לידידות ולידיד?
רק שגבינה צריכה שיזוף,
ריבת חלב – מעט קרצוף,
ודובדבן – פיתוח גוף
(רצוי ממש דחוף).

נכון, הייתי ביקורתי,
אבל ישר ואמיתי,
וזה חשוב, לדעתי,
יותר ממחמאות.
אבל החבר'ה זעמו,
ואז לרגע נאלמו,
ואז לפתע נעלמו,
וזה עצוב מאוד.

ריבת חלב, חסרת נימוס,
עזבה אותי למען מוס.
גבינת שמנת, כך אומרים,
ברחה אל פשטידת שמרים,
וידידי הדובדבן –
מתחת לשולחן!

אוי, אין לי רע, אין לי אח,
אני גלמוד ומצוברח,
ועל מחבת חמה מונח,
מזיע בטירוף.
היה לי יעד וחזון
שאהפוך לקרואסון,
אך אשאר (וזה אסון!)
מלאווח שרוף.

2019

בכיתה מודיע עַיִר:

- המורה, אינני פראייר!
רק פרות וחמורים
משתתפים בשיעורים;
צעירים - אני ועגל -
עסוקים בכדורגל.

2018

אפילו חדשות, נדמה לי,
אינן סיבה להתלהם:
דברים כדורבנות הם אלה
שהשתיקה יפה להם.

אז התנערה, עם חֵלֵכָה,
ונסכם את הנושא:
שים מסכה, ובְחַיֶיךָ, -
חַיֵּיךְ. או לפחות נסה :)

2020

תחש קט אבל קרבי-
זהו כלב כלבבי!

פרת משה ליד מראה
פגשה לפתע חברה,
והן הולכות בשיירה:
משה-משה, פרה-פרה.

יש בעולם מלא סוגים
של מיץ ממש טעים:
מיץ פטל, קיווי, תפוחים,
רימון וענבים.

נגיד, אני לוקח שלוק
של מיץ רימון סמוק -
המיץ בפה הוא בדיוק
כמו מיץ מהבקבוק.

אבל אם אפספס טיפה -
זה כבר סיפור אחר:
כי מיץ רימון על הרצפה
הופך למיץ... טער!

על קצה של קדרה עומדת שיירה. בראשה חציל – סולידי, אציל, לבוש בגלימה, כמו שופט על במה. עגבנייה אדומה - לבלון דומה, לא גדולה, לא קטנה, טיפה שמנמנה. לידה בצל גינה, מזמזם מנגינה – עצובה מאוד, נוגעת עד דמעות. תפוח אדמה עומד בדממה. אחריו אפונה, עלי דפנה, חומוס גרגרים ועוד חברים. האווירה עניינית, המשימה לאומית – להכין מרק טעים בכוחות משותפים. הכל מוכן ומזומן, ונשאר דבר קטן: להיכנס אל המים לשעה או שעתיים.

המים בקדרה עמוקים נורא: כועסים, לועסים, מעלים גירה. בוחשים, רועשים, רוחשים, לוחשים - כמו קן נחשים. עמוקים, מפחידים, נושפים אדים, עם בועות בצדדים. ובמרכז משהו זז, מסתובב, מתערבב, מתערבל, משתולל, עולה ונופל. להסתכל על המים – צורב בעיניים, לקפוץ למים – מפחיד שבעתיים.

חציל:
האויר הזה אביך,
המצב הזה מביך.
בשלב הזה עדיף לי
לכהן בתוך סביח.
(עוזב)

תפוח אדמה:
שיאכל אותי חרק,
שיכה אותי ברק,
מדורה של ל"ג בעומר
חשובה לי ממרק.
(עוזב)

עגבנייה:
רגע, רגע, מה איתי?
מי ידאג לבריאותי?
אין, אישה פשוטה הנני,
ומטבוחה היא ביתי.
(עוזבת)

בצל:
בואי, בואי, אפונה,
קחי איתך עלי דפנה,
תבשילי מרק, נדמה לי,
כבר יצאו מהאופנה.
(כולם עוזבים)

הקדרה החמה הסתכלה בתדהמה. התקרה – במקומה, הרצפה - במקומה, הקירות - במקומם, אבל איפה כולם? ראתה: אחד בסביח, שני בכריך, והיתר חיש מהר הסתתרו במקרר. רתחה הקדרה, כעסה נורא, נשפכו המים היישר על הכיריים. שששששששששששש...........

מופיע דובדבן ורואה את הקדרה:

אם מותר לי רק לשאול,
מה הרעש הגדול?
אוי! אני רואה ג'קוזי,
אין מצב שלא אטבול!

האתגר שלי הבא
בדיוק היה ריבה:
הזדמנות שאין כמוה,
וסיבה למסיבה!
(קופץ אל המים)

הקדרה נאנחה, ממש שמחה. את הריבה בישלה, לא פישלה: יצא טעים – שאין לי מילים. כל אחד אכל, כל אחד זלל, וביקש עוד ועוד, וליקק אצבעות. זהו סוף האגדה, ולדובדבן – תודה.

פרה הלכה למספרה
ושידרגה את שיערה.
עכשיו, עם פוני ופסים,
היא היפה שבסוסים.

שאל שועל: האם אוכל
לעוף חופשי, לנסוק אל על?
מיד ענתה לו שועלה:
תעוף כבר, איזו שאלה!

כותב דב קוטב לפינגוין:
"דבר אחד איני מבין:
אני בקוטב
ואתה,
איך לא נפגשנו עד עתה?"

גיבון שקיפץ בין צמרות העצים
נחת במקרה על דורבן עם קוצים.
זעק הדורבן: "גיבונו של עולם!"
ואל השקיעה נעלם.

באביו מטיח בן:
אבא, איך זה ייתכן?
עכביש הולך על שמונה,
זה לגמרי לא הוגן!

והאב עונה לו: בן,
זה לגמרי ייתכן:
עכביש הולך על שמונה,
כי יותר משמונה – אין.
כן?

נמשכות החקירות:
אבא, איך יכול לקרות?
קרוקודיל הולך על ארבע -
זה מוזר, מוזר מאוד!

והאב עונה לו: בן,
בוא אסביר לך בחן:
קרוקודיל הולך על ארבע,
כי חמש עדיין אין.
כן?

שוב הילד קצת חושש:
איך פשפש הולך על שש?
לא על שמונה, לא על ארבע -
מה הוא, פראייר? או טיפש?

והאב עונה לו: בן,
אין כאן מה להתלונן:
לפשפש יש שש רגליים,
זה באמצע, בין לבין.
כן?

שוב ניגש הזאטוט
ומתריע על טעות:
אוי! נחש הולך על אפס,
יש כאן משהו חשוד!

והאב עונה לו: בן,
אין כאן מה להתעצבן:
הוא אכן הולך על אפס,
אין רגליים למסכן.
כן?

שוב קורע העולל
את אביו המתוסכל:
מה עם דג? זה לא בסדר -
דג אינו הולך בכלל!

זהו, לגבי הדג
אין לי שמץ של מושג.
תנסה לשאול את אמא –
היא יודעת, אל תדאג.

ואני מרוב מדע
כבר רעב לפשטידה,
ועכשיו הולך על שתיים
אל שולחן הסעודה!

חרדון שובב כיבד נדל
ברוטב צ'ילי עם חרדל,
והנדל טעם,
טעם,
בלע,
לגם
ושוב לגם,
ליקק מהתחתית טיפה,
חיפש טיפות על הרצפה,
ואז אמר: טעים מאוד,
תביאו עוד!

עז עומדת לבדה,
עז שומרת על כבודה.
אף אחד אינו מעז
לדבר אל כבוד העז.
פוחדים, ולא בכדי,
שהעז תקרא לגדי:
הוא מפחיד והוא אלים,
הוא מושך בשרוולים,
הוא נוגח בלי בושה
בי במצח נחושה.
ואני שואל בצחוק:
"איך מעֵז יצא מתוק?"

עז עומדת לה בצד
ועלה לועסת.
היא מומחית בהפעלת
לוע, פה ולסת.

יום אחד נתקל אופוסום
בבואש בשיא החום,
ומאז בקבוק של בושם
הוא סוחב לכל מקום.

קיפוד אחד שאל סמור:
"מדוע שיערך סמור?"
והסמור ענה לו: "חה!
אולי תשאל את עצמך!"

באוקיינוס השקט
כל הבוקר לא שקט:
תן רוכב על לויתן
וגוער בו כל הזמן:

"קח ימינה, שמאלה סע,
תעשה מיד פרסה,
שוב נסעת לא נכון...
איך קיבלת רישיון?
תתאמץ טיפה יותר,
או חלילה נאחר!"

הנהג שתק, שתק,
עד שלבסוף שאג:
"נגמרו הכיופים.
בוא, חביבי - מתחלפים!"

...
על גבו הדל של תן
שט בנחת לויתן,
וחזר להיות שקט
האוקיינוס השקט.

פעם פר פגש פרפר:
"הי פרפר, קוראים לי פר,
אם תשב לי על המצח -
נהפוך לפרפרפר!"

"מעולה!" - אמר פרפר,
"בוא נתחיל מפרפרפר,
אז אולי יבוא אחיך,
ונהיה פרפרפרפר!"

לחילזון חזון היה:
לצאת כבר מהקונכייה,
ולהכריז בכך סופית
שהוא בעצם חשופית.

הקשיבו נא: לפני שנה,
אולי לפני שלושים שנה,
(אולי לפני שישים שנה?
אולי לפני תשעים שנה?
אולי לפני מיליון שנה?)
בשעת מקלחת ושינה,
קרה מקרה חמור:
ביער התפשטה שמועה
גם מוזרה וגם תמוהה:
מפלצת בלתי מזוהה
תגיע לביקור!

בהתחלה אמר בואש
שהיא בכלל יורקת אש,
שהיא בת שלוש מאות ושש,
עורה קשה כמו צור.
ואחריו דיבר נמר,
והוא המליץ להיזהר,
אולי בכלל להתחפר, -
לברוח, בקיצור.

לקרפדה היה מידע,
שהמפלצת מפחידה,
שהלשון שלה חדה,
עיניה נועצות.
ואז הודיע עטלף
שהוא הולך להתעלף,
שהוא הולך להיעלב,
שהוא אובד עצות.

פתאום נשמעת חריקה,
פתאום נשמעת יריקה,
פתאום נשמעת צעקה,
צרחה ונביחה.
מפלצת עם שלושה ראשים,
שבעה זנבות, טפרים קשים,
לשון, שיריון ונמשים,
לפתע מגיחה.

והיא שואגת: "איזה כיף,
אכין לי שניצל עטלף,
חזה בואש וגם כתף
ברוטב נמרים.
האוכל כאן עתיר חלבון,
מזל שיש לי תיאבון!
נו טוב, את מי אזלול ראשון?
קדימה, חברים!"

מה לעשות? האם בכלל
נמצא גיבור עם כוח על
אשר את העולם יגאל,
יושיע ויציל?
אכן קיים כזה גיבור,
עם נשמה, עם לב טהור,
עם מהירות של מטאור,
עם נפש של אציל.

הוא מאומן, הוא מיומן,
טוב לב, חכם ונאמן,
וגם הכי אמיץ בגן,
וגם הכי מהיר.
והוא מבטיח לעזור
ואת הרשע לעצור,
כי כך תמיד נוהג גיבור,
ונינג'ה, ואביר.

אז למפלצת הוא אומר:
"כדאי שתברחי מהר,
כי להפחיד ולטרטר
אצלנו לא מרשים!"
והוא קופץ מהמיטה,
והוא מביא לה בעיטה,
ועוד שריטה ועוד צביטה -
והיא על הקרשים.

כן, המפלצת מעוכה,
היא מתייפחת ובוכה,
ומסתלקת, נבוכה,
ולא תשוב לעד.
והגיבור והחיות
חוזרים מהר אל המיטות
כי יש עוד חלומות לראות
וגן למחרת.

סיח שכב בצל של שיח,
וניהל איתו דו שיח.
אולם כשהצטרפה סייחה,
הפך השיח לשיחה.

יען ואנטילופה גנו
בלילה על תופים ניגנו.
וכוכבים משמי אל על
רקדו סביבם במעגל.

ג'ירפה רבה עם קרנף:
מה טוב יותר, צוואר או אף?
בא פיל, וכך להם אמר:
"טוב אף באורך של צוואר!"

יום אחד פגשתי לאמה,
ושאלתי: "לאמה, למה?"
והלאמה נהמה:
"למה מה?"

שמש, שמש בחלון
נכנסה לי לחלום,
ועכשיו דרקון סורר
מסתתר במקרר!

המצב שלי נורא,
רע לי, רע לי, רע לי, רע!
ולכן אני היום
לא אלך לשום מקום:

לא לגן ולא לחוג,
לא לסופר, לא לשוק,
לא לפארק, לא לחצר,
לא לבית של חבר,
לא ליער, לא לים,
לא לכאן ולא לשם.
כל היום ארגיש מסכן,
אתלונן ואתבכיין.

שום דבר לא יעזור,
עד אשר אחי יחזור:
אז מיד אפסיק לבכות
ואלך איתו מכות!

דב נמלים ביום נעים
אירח דב ונמלים,
והם אמרו לו: "שתדע,
אנחנו – זה אתה!".

אמא, אמא, איפה את?
תני לי סיר וגם מחבת!
יש לי, יש לי מצב רוח
להכין לכם סלט.

קודם כול אקח חלב
אערבב אותו בכף
אתבל אותו בבמבה
ואכריז שאין עליו.

אבשל בסיר ביצה,
ואחתוך למחצה,
ואשים אותה באמצע,
שתהיה לי מרוצה.

אגסים ותפוחים
אפלח לפלחים,
ואמרח אותם בחומוס,
ואגיש בתור כריכים.

עוד אקח מללפון
ואזרוק מהחלון.
או אתן למי שבא לו –
שיהיה בתיאבון.

אקלף תפוז כתום
ואסחוט אותו עד תום,
ואשים עם כל היתר
(בנוסף ולא במקום)

עוד קישוט של דובדבן
והנה – הכל מוכן!
מי שלא יגמור צלחת –
גולם, חנון ומפסידן!

המצב שלי עגום,
הפרצוף שלי עקום,
אין פרצוף עקום ממנו -
תהפכו את היקום:

אף ארוך לאין ערוך
עם ידית של מערוך,
מצח צר, סנטר מוזר,
ועיניים של חייזר.

למה
למה
למה, אמא,
הפרצוף כל כך עקום?
כנראה שלא מתאים לו
מקומו על הקומקום!

ענק, ירוק ומטומטם,
חי בביצה, ומרוצה בה
הוא יכסח את כולם,
רק דשא לא. בגלל הצבע.

אמר זרזיר לחזרזיר:
"שונא אותך, אתה חזיר!"
החזרזיר החזיר מיד:
"תעוף, מצוי אחד!"

- אמא, אמא, נחשי מה!
- לא יודעת... מה קרה?
- כשאני צועד קדימה,
זז החדר חזרה!

- אמא, אמא, תסתכלי מה!
- מה, לכלוך על הפנים?
- עננים שחורים החלימו
והפכו ללבנים!

- אמא, אמא, תשמעי מה!
- מה לשמוע, סוד אולי?
- ילדים בגן הסכימו
שכולם באים אליי!

גמל שלמה פגש גמל
ולשלומו מיד שאל.
אך הענק על החרק
רק רוק ירוק ירק.

לפיל רגליים כה עבות,
שהן אפילו כואבות.

ולפלמינגו – כה דקות,
שהן אפילו מדכאות!

בדרך לגן שביל קטן מתפתל,
וגם מחשבתי מתפתלת:
איך זה שאני נעליים נועל,
ואמא שלי – את הדלת?

אמא לא אישרה
שתהיה איש רע

היום חזרתי מהגן,
(היה בסדר, כיף)
ואז הבנתי: זה הזמן
שכבר ארגיש עייף.

אמרתי: "הנה הספה,
ספה יפה שלי!
אני הולך לישון טיפה,
ואל תפריעו לי."

נרדמתי, ובחלומי
נלחמתי בדרקון,
לפתע קול של רעמים
הרעיד את הוילון.

מיד פקחתי את עיניי,
מוכן לכל תרגיל,
והנה – אמא לפניי,
צוחקת, כרגיל,

וכך אומרת: "אוף, קטנטן,
הכל באשמתך!
הרי עשית בלאגן,
תראה בעצמך:

מטר, ברקים והצפה,
רק זה היה חסר...
חשבתי שתישן טיפה,
ולא מבול כזה!"

אמרתי: "אמאל'ה, חבל
כל כך להתרגש:
הלילה לא אישן בכלל -
מחר יהיה יבש!"

הנה, הנה בא הגל,
אך אני איני נבהל:

אם ידחוף אותי בגב,
אז פשוט אצלול תחתיו;

אם ירביץ לי בסנטר,
אז אחזיר לו עוד יותר;

אם יגע לי בשיער,
אז אני אתן לו כבר!

...
הנה, הנה בא הגל,
מתקרב אל העולל,
מצחקק, ומלטף
בכתף.

לילה. חושך. הר תלול.
מעליו פנס תלוי.
הוא מאיר חלון וקיר,
ומחוויר, מחוויר, מחוויר...
ועוזב, כולו חיוור,
כשמחליף אותו חבר.

בוקר. שחר. הר תלול.
מעליו פנס תלוי.
הוא מאיר את כל העיר,
הוא סוער והוא מסעיר.
משלח את קרניו
ממזרח למערב,
לצפון ולדרום,
עד אשר נגמר היום.
לבסוף מחליש אורו
וקורא לחברו.

מי יודע, לימים,
יפגשו החברים -
החיוור והכביר,
העדין והאדיר,
יתחבקו, ואז אורם
ימלא את העולם.

החורף בא, והאוויר
הפך להיות נורא קריר.
לקחתי את אחי לעיר –
לקנות לו מה שבא לו.
צעדנו יחד בחדווה,
ובחלון הראווה
שק"ש ראינו עם פרווה,
ואז אמרתי:" וואלה!"

אמרתי: "וואלה, סוף עונה,
סיבה טובה למתנה,
מוכר, תביא לי שק שינה,
אולי אפילו שניים..."
ואז אחי חסר הטאקט
מתוך הפה הוציא ממתק,
ובקולי קולות צעק:
"לשניים – שק שיניים!"

כאן המוכר גבה הרים,
שלף שקיק, ושם בפנים
דברים לגמרי מוזרים,
תפזורת לתפארת:
מסור חלוד ומשונן,
שתי לסתות מפורצלן,
גלגל שיניים, שום לבן,
ואף קשר בסרט.

שעה בהינו בשקיק,
עד שפתאום באיזה קליק
קלטנו: זה הרי מצחיק,
קנייה בלתי נשכחת!
אמרנו אז:"תודה רבה,
מוכר נחמד ומרובע!"
והוא הוריד את הגבה
והתפקענו יחד.

היה היה סימן כחול,
עגול וקצת עצוב,
שהתנחל על רגל שמאל
(שלי, אם זה חשוב)

ליווה אותי לכל מקום-
קרוב וגם רחוק,
ואז פתאום, ואז פתאום
הפך להיות ירוק.

איתו יצאתי מהגן,
טיילתי ברחוב,
אך כשבדקתי, הסימן
היה בכלל צהוב.

בבית רצתי למטבח,
ישבתי עם כולם,
והסימן שלי הלך,
הלך ונעלם.

אותו חיפשנו מאתמול,
ובדיוק עכשיו
קיבלתי שוב סימן כחול,
הפעם על האף.

אגודל נוזף בזרת:
- למה שוב אינך עוזרת?

לא אוחזת, לא מכה,
לא עובדת אף דקה.
והודיעו לי שאת
מימייך לא הצבעת!

גם קמיצה וגם אמה
התקפלו בתדהמה,
ומפנות כלפייך אצבע
שאותך מאשימה.

והזרת כך עונה:
- אל תשכח: אני קטנה,
לא נותנים לי להצביע,
אנסה בעוד שנה.

באשר לעבודה –
לא, תודה.

רוחות רפאים, כאשר הן קמות,
אוכלות ארוחות רפאים טעימות,
לובשות חליפות רפאים זוהרות,
ובין הבתים מסיירות.

בחושך מוחלט, אפופות בדממה,
עולות ויורדות מקומה לקומה,
ואת אוזניהן לקירות מצמידות -
לבדוק שכולם במיטות.

ששש.... מה זה? עלה מרשרש בחלון,
חורקת הדלת, נפתח הוילון?
או רוח קלילה ורכה כמו ענן
בשקט נכנסת לכאן?

בחדר קטן מפינה לפינה
אוספת הרוח פתיתים של שינה.
נוגעת קלות במצחו של פעוט,
ולו מחלימה חלומות:

חלום על ירח, חלום על כוכב,
חלום על דרקון וטבעת זהב,
על מאגים, קוסמים ובתים רדופים,
וגם על רוחות רפאים.

על אלה שרק עם החושך קמות,
אוכלות ארוחות רפאים טעימות,
לובשות חליפות רפאים זוהרות,
ובין הבתים מסיירות.

גורל אכזר וגם קשוח
מהינקות אותי רדף:
תמיד אני דורש קינוח,
ומקבל קינוח אף.

אם הדלת נעולה,
ואני בבהלה
מתהלך הלוך-חזור,
מי יבוא ויעזור?

אם נתקע לי המחשב
בדיוק בשיא הכיף,
ואני כל כך מסכן,
מי יבוא ויתקן?

אם בסרט איש גדול
לי מסתיר כמעט הכל,
ואני ממש אומלל,
מי ירים אותי אל-על?

כשאני בבעייה,
מי מגיע כמו פיה?
אז למי אגיד תודה,
כשיחזור מעבודה?

חלה של שבת שקיבלתי בגן
הנחתי היום במרכז השולחן.
חלה של שבת עם חלב של שבת –
שילוב מיוחד!

לעסתי, זללתי, שיהקתי בקול,
הייתי חייב לסיים את הכל.
עייף ושבע הלכתי לישון:
מחר אקבל חביתה של ראשון!

פעם זבוב היה עצוב:
הוא נפל על הפרצוף,
ובכה שעות רצוף,
וסירב לישון.
אז אמו הענוגה
כך אמרה לו: תירגע,
איך נפלת? על עוגה?
אז בתיאבון!

כשנופלים, לוקחים דקה
וחושבים על המכה:
לפעמים גם המכה
מתוקה.

בגן פגשתי את נדב
וקצת הלכתי אחריו:

הוא לחצר – וגם אני,
הוא למטבח – וגם אני,
הוא לשולחן – וגם אני,
הוא למפגש – וגם אני,

בסוף כבר התעייף נדב,
ובמיטה שלו נשכב,
עם הפרצוף קדימה.

כמעט הלכתי אחריו,
אבל נזכרתי שעכשיו
אני הולך עם אמא!

יום חדש התחיל מזמן,
שמש ברקיע.
ואני הולך לגן,
השעה הגיעה.

אל תרוצו אחרי,
גולות מצנצנת
מחכים לי חבריי,
בימבה וגננת.

ביי לדלי וליעה,
מגרפה, אל פחד!
ביי, פיג'מה: נתראה
אחרי מקלחת.

אל תגידו "זה לא פייר",
דוב, קיפוד ופוני.
ביי, תתנהגו יפה,
(למשל, כמוני)

בינתיים שבו בצד,
כאן על השטיח.
רק אגדל ביום אחד,
ואחזור. מבטיח.

אמא, התעוררתי כבר!
ונראה לי קצת מוזר
שמזה דקה וחצי
לא קיבלתי שום דבר:

לא פרוסה ולא ריבה,
לא כדור ולא בובה,
לא קינוח, לא בקבוק,
ואפילו לא חיבוק.

לא ליטוף, לא אף-אל-אף,
לא שק קמח על הגב,
לא סיפור על פו הדוב...

קומי, אמא! בוקר טוב!

בצהריים שני אחים
שתו קפה עם כעכים.
אחד אמר: נורא טעים!
והשני הסכים.

אכלו במרץ האחים,
עד שאזלו הכעכים.
אחד אמר: זה לא צודק!
והשני פיהק.

חיפשו בחושך האחים
עוד חבילה של כעכים.
אחד אמר: נקנה מחר?
והשני נחר.

יום אחד בקע גוזל
דל, קירח, מנוזל,
הסתובב מצד לצד
וצייץ: הידד!
ומתחת לגוזל
ערס שכב בתוך ערסל,
עם קפה, מוסף שבת,
אוזניות וגת.

התבונן בו הגוזל,
התהפך וגם נפל....
אוףףףף, גוזל!!! - הערס אמר
(והשאר צונזר).

עוף? אני יכול לעוף?
אז אברח מכאן דחוף,
אסתלק ולא אשוב,
הגוזל חשב.
הוא תכנן את הבריחה
מהערס אל הזריחה;
התנער, אמר סליחה,
ופרש כנפיו.

והמסר? גם בריון
יעלה על רעיון
אם יפול לו על הראש
בולבול או פשוש.

היה היה ערפד אחד
שקם בבוקר ונרעד:
מדוע שוב אני לבד,
גלמוד, מסכן, אומלל?
אתמול ראיתי קרפדה
כל כך שמנה ונחמדה!
לחיות לנצח לצידה
נשמע לא רע בכלל.

הוא קם, שתה כוסית של דם,
בישם קלות את השפם,
אמר בקול: !Cherchez la femme
ואל היער חש.
מצא אותה במאורה
לפי ריחה וקירקורה,
בפני אהובתו כרע
ובאוזנה לחש:

קרפדתי, את כה נאווה,
ליבי עולה בלהבה,
עוד לא פגשתי כה שווה
וקולית מימיי!
אז בואי, בואי, מתוקה,
הרי חבל על כל דקה,
כי בלעדייך מועקה
אוכלת את מעיי.

אני ערפד מאוד נודע,
את – קרפדה עם תעודה,
ושום צרה, שלא נדע,
לא עתידה לקרות.
אז קומי, התרענני,
נרביץ כבר טקס רציני,
וחיש הביתה, כי אני
עובד במשמרות.

הקרפדה והערפד
הקימו בית די נחמד,
כל חודש שמו זבוב בצד
על אדן החלון.
היו בסדר, בקיצור:
ילדו יצור אחר יצור,
לקחו עכבר, ופיחלצו,
ושמו בסלון.

קנו אמבטיה וספה,
אל הביצות נסעו לספא,
התרחקו מעץ אספה,
מנחשים, משום.
הם נהנו מהסידור,
מהבירבור, מהפירפור,
ומה המסר בסיפור,
אתם תנחשו.

פעם דג
נורא דאג:
מה יקרה אם ידוגדג?

אז ניגש אליו צלופח
ואמר לו כך:

אל תדאג,
אחי הדג,
הלוואי שתדוגדג.
כי אצלנו גם דגיגים
נהנים מדגדוגים!

לא התיאשנו מעודנו,
ובטוחים בתוך תוכנו
כי כל חיינו לפנינו,
ואחרינו המבול;
מנהלים מלחמת קודש
על מחירי דירות וקוטג'
ומחכים לסוף החודש
כדי לנסוע כבר לחו"ל.

2011

נוסף לכל הבעיות,
גרוני עולה בלהבות.
זה מעצבן אותי מאוד !!
(שני סימני קריאה)

אני רגיל להיות גלמוד,
במחשבות קשות טרוד,
אבל מדוע גם צרוד?
זאת שערוריה!

גם ככה חי על הקוצים,
ומתפרנס מתירוצים,
היום אשתוק, אך זה יוציא
אותי מדעתי.

סובל, גאה ונאלם
בגורלי אני נכלם.
אם יש עוד צדק בעולם
אז רק חלוקתי.

היה היה מכרז פתוח,
ובו זכיתי לתומי:
מדבר וים, חמר ורוח,
בקצה אזור הדמדומים.

בלי חריגים, בשיא הקצב
ותוך ספיגת ההוצאות
שישה ימים שלמים ברצף
לכם הבאתי תוצאות.

יצא מדהים: פרויקט צמרת,
מעט שכנים, מלא אויר...
נכון, סדקים, נכון, צנרת -
אבל בסה"כ סביר.

כחול ובז', סגנון אקלקטי -
נחמד לאללה, אם נחשוב.
אז מה אם יש מספר רג'קטים
וכמה פינישים בסוף?

שולם שכרי. נגמר הבדק.
אם יש עדיין טענות -
(עודפי שקרים, מחסור בצדק,
פקקים בגהה וגנות) -

אם לא מתאים, לא טוב, לא פרקטי,
אם לא נשארתם מרוצים -
חפשו אותי. אני יצקתי,
ומה כבר עוד אתם רוצים.

אל תצפו לאות של שבח,
כי - איך אומרים על בני אדם -
אם so far נכשלתם, נעבעך,
כבר לא תצליחו לעולם.
ואל תהיו שרויים בפחד,
כי אין לכם ממה לחשוש:
רק לגרד את הפדחת,
ו- טראכצען, טראכצען עם הראש!

להתעורר לאור ירח,
להתלבש בקצב שיא,
לשתות קפה הפוך רותח
עם איזה טיפוס טיפוסי;
להתרוצץ שעות ברצף,
ותוך כדי אותה ריצה
להיכנס בשיא הקצב
באיזה טיפוס ממוצע;
להיגרר לאיזה party
או לאירוע המוני,
כדי לדעת שהכרתי
עוד איזה טיפוס אלמוני.
להיזכר באיזה לפלף
דקה לפני כיבוי אורות;
לחשוב על יום שכבר חלף לו,
ולטפס על הקירות.

הנה תראו - אפשר אחרת,
מבלי לריב, מבלי לחלוק:
יפה שבעיה נפתרת
באמצעים של דיאלוג.
שיעור חשוב מכל ניתן פה,
של הדברות במיטבה:
הבעל מדבר ללמפה,
והיא אפילו מקשיבה.

שקט ירד
על כל חדרי ביתי
למה הפכתי לסתם אף אחד
ולא לסלבריטי?

הנה, החשיך
ברחבי העיר
למה קירח אני בראשי
ובגופי שעיר?

תנו לי כבוד
תנו לי אותו מהר
את חבריי אחפש בנרות
אם רק אשיג לי נר

האנדנדינו הזה לא פייר!
בוואדי נוצץ הדשא.
טוב, תתחבאו כבר, אני סופר:
שישים, חמישים ותשע...

מחר כבר חופש: ארוץ בחול,
אלמד עמידת ידיים.
כשייגמר כבר אהיה גדול,
בוגר. ארבעים ושתיים...

הבאתי לה את ליבי בתיק.
היא טרם ענתה. חושבת.
אל תחכו לי, אני אספיק,
אגיע. שלושים ושבע...

עשרים ושמונה... חייב לרוץ:
איסוף, מקלחות, ציחצוח.
הכל בסדר, זה לא תירוץ,
אני אתקשר, בטוח.

חמש עשרה... מצטמק זמני,
ויד הגורל טבועה בו.
אמי איננה, ואילו בני
גבוה יותר מאבא.

פתאום הבחנתי לרגע קט
בילד על קצה הוואדי.
אני צריך עוד דקה. אחת.
אה, הנה אתם.

מצאתי.

2020