הקשיבו נא: לפני שנה, אולי לפני שלושים שנה, (אולי לפני שישים שנה? אולי לפני תשעים שנה? אולי לפני מיליון שנה?) בשעת מקלחת ושינה, קרה מקרה חמור: ביער התפשטה שמועה גם מוזרה וגם תמוהה: מפלצת בלתי מזוהה תגיע לביקור! בהתחלה אמר בואש שהיא בכלל יורקת אש, שהיא בת שלוש מאות ושש, עורה קשה כמו צור. ואחריו דיבר נמר, והוא המליץ להיזהר, אולי בכלל להתחפר, - לברוח, בקיצור. לקרפדה היה מידע, שהמפלצת מפחידה, שהלשון שלה חדה, עיניה נועצות. ואז הודיע עטלף שהוא הולך להתעלף, שהוא הולך להיעלב, שהוא אובד עצות. פתאום נשמעת חריקה, פתאום נשמעת יריקה, פתאום נשמעת צעקה, צרחה ונביחה. מפלצת עם שלושה ראשים, שבעה זנבות, טפרים קשים, לשון, שיריון ונמשים, לפתע מגיחה. והיא שואגת: "איזה כיף, אכין לי שניצל עטלף, חזה בואש וגם כתף ברוטב נמרים. האוכל כאן עתיר חלבון, מזל שיש לי תיאבון! נו טוב, את מי אזלול ראשון? קדימה, חברים!" מה לעשות? האם בכלל נמצא גיבור עם כוח על אשר את העולם יגאל, יושיע ויציל? אכן קיים כזה גיבור, עם נשמה, עם לב טהור, עם מהירות של מטאור, עם נפש של אציל. הוא מאומן, הוא מיומן, טוב לב, חכם ונאמן, וגם הכי אמיץ בגן, וגם הכי מהיר. והוא מבטיח לעזור ואת הרשע לעצור, כי כך תמיד נוהג גיבור, ונינג'ה, ואביר. אז למפלצת הוא אומר: "כדאי שתברחי מהר, כי להפחיד ולטרטר אצלנו לא מרשים!" והוא קופץ מהמיטה, והוא מביא לה בעיטה, ועוד שריטה ועוד צביטה - והיא על הקרשים. כן, המפלצת מעוכה, היא מתייפחת ובוכה, ומסתלקת, נבוכה, ולא תשוב לעד. והגיבור והחיות חוזרים מהר אל המיטות כי יש עוד חלומות לראות וגן למחרת.