בלוג

צ

אצל צליל בתוך עציץ
יום אחד צמח חמציץ.
צליל אוהבת את הצמח
ומשקה אותו במיץ.

אך הצמח החצוף
רק מחמיץ את הפרצוף:
- טוב, אשתה, אם כבר הבאת לי,
זה ימתיק לי את הצוף.
אך לקראת הצהריים
אבקש צלוחית של מים!

ז

זיו מזהיר את זוהר:
- זוז!,
וזורק עליו תפוז.
בזריזות מחזיר לו זוהר:
- תיזהר ממני, בוז!

על הקיר מעוך תפוז...
לא חבל על הבזבוז?
תענו כבר, זיו וזוהר,
אם תוכלו למצוא חרוז!

ת

לתמרי תות נתתי,
היא נתנה אותו לנתי,
הוא נתן אותו לתום,
תום בלע אותו פתאום.

כי זכותו של זאטוט
חיש מהר לבלוע תות!

כ

כפיר, שלום! תיתן לי כִּיף?
אין לכִּיף שלך תחליף!
וממני כִּיף קטן -
איזה כֵּיף ששנינו כאן!

ו

ורד לא אוהבת תרד,
היא בוכה ומקטרת,
בהורים שלה נוזפת,
ודורשת פיצויים:
ופל בלגי עם קצפת,
גלידה, שוקולד טעים
ועוגת וניל בחושה
לשיפור ההרגשה.

ס

סיגל סיפרה לי סוד כמוס:
כשהיא תגדל, יהיה לה סוס -
לבן, סורר, מהיר, חתיך!
ולא צריך את הנסיך.

ג

בגיל של גיל אדם רגיל
בקושי רב עושה תרגיל.
וגיל, הילד הגאון,
כמעט הצליח גלגלון!

ט

טובל'ה טועמת טופי
וטוענת:
- איזה יופי!
איזה טעם!
איזה פלא!
תנו לי טונות של כאלה!

ב

עם ברווז מגומי בתיה
מתיישבת באמבטיה:
הברווז מגעגע,
הסבון מבעבע,
ועל בטן של בועה
מבצבצת בבואה.
מה רואים בה?
כן, את בתיה
עם ברווז בתוך אמבטיה:
הברווז מגעגע,
הסבון מבעבע,
ועל בטן של בועה
מבצבצת בבואה.
מה רואים בה?
שוב את בתיה....

ד

- דִּיּוֹ, דּוֹד!
דוחק בו דרור,
- דִּיּוֹ, אל תפסיק לדהור!
רק דמיין: אני שק קמח,
ואתה פשוט חמור!

- טוב, אחיין,
עונה הדוד,
- אשתדל מאוד מאוד,
רק אקפיץ את שק הקמח,
עוד ועוד ועוד ועוד!

ק

בתוך קלמר של קרן
עמוק עמוק בפנים
בשקט חי חד־קרן
ומחולל קסמים.

כשקרן מבואסת
(קורה לה לעתים)
הוא משחק תופסת
עם דבק ועטים.

כשקרן מבקשת
עזרה לקראת מבחן –
יורה בחץ וקשת
מקשת בענן.

כשמקבלת קרן
"מספיק" בתעודה,
קורץ לה חד־הקרן,
קורץ וקד קידה.

וקרן מצחקקת
ומפסיקה לדאוג,
כי חי אצלה בשקט
חד־קרן כה מתוק.

ר

רועי
רואה בתוך ראי
יצור מוזר וקצת פראי:
ראש מקורזל, שרוול תלוש,
על רגל שמאל – קשקוש של טוש,
פרצוף חייכן וערמומי...
תגידו, מי זה?
מי זה?
מי?

ע

כל הזמן עסוק עידו:
התעמלות ואייקידו,
חוג בישול בשעות הערב,
מועדון עיצוב גנים -
כל דקה שלו בערך
עמוסה בעניינים.
...
אבל בבוקר בשיעור
עידו עייף, רצוץ, גמור,
ולפעמים קורה
שצועקים לו:
- היי, שלום!
בוא תתעורר,
מספיק לחלום,
קדימה, המורה!

ל

ליאל יושבת לה בלול
ומתכננת תעלול:
אולי לצווח משמחה?
אולי ללעוס את השמיכה?
לנעול סנדל על אוזן שמאל?
ליפול, לקום, ושוב ליפול?

ליאל, ליאל, ליאל, ליאל,
אולי מספיק להשתולל,
כי גם מתעלול קליל
עלול הלול לקרוס כליל!

2023

א

אצה רצה איילה,
אצה רצה ונפלה.
היא בוכה:
- כואב לי! איה!
זאת מכה ממש גדולה!

באה איה האחות:
- אוי, מצאת סיבה לבכות!
כבר טיפלתי בכאלה -
מאה אלף לפחות.
מרפאים כזאת מכה
בחיבוק ונשיקה
פלוס טיפת משחה ופלסטר,
תוך אולי חצי דקה.

זהו, זהו, גיבורה,
אוצי רוצי חזרה.
אם תפלי, תגידי "איה!"
ואגיע במהרה.

ה

- זה לא הוגן, -
אמרה הילה,
- שלי יש רק חתלתולה,
ולהדסה ויותם
בבית גר היפופוטם!

2023

מ, ם

מוטי, מושיק ומרים
מתחילים - אחת ושתיים -
לנגן בתוף מרים,
מפוחית ומצלתיים.

השכנים בורחים מיד,
רועדים קירות החדר...
סבא מאיר (כבד שמיעה)
משוכנע: הכול בסדר.

- כשרון מצריך מרחב
ותמיכה מדמות מפתח!
הוא מביט בנכדיו,
מתיישב ומתמתח.

ממשיכים עם תוף מרים,
מפוחית ומצלתיים...
מה עם סבא? כבר נרדם
עם חיוך על השפתיים.

2024

ש, שׂ

ששש... ישנים שלומית, שקמה,
שי, שחף, שגב, שון.
ורק שרית שעה שלמה
לא מצליחה לישון.

שָׁקֵט, גשום - רק פנסים
דולקים בחשיכה.
בחדר של שרית כבשים
צונחים מהשמיכה.

קפצו כבר חמישה עשר...
פתאום כבשה אחת
אומרת שתשוב מחר,
כשרק תגדל מעט;
שהקפיצה ממש קשה,
שכבר נתפס לה שריר,
וששרית בבקשה
פשוט תשיר לה שיר.

ושוב שרית לא ישנה
עד בוקר יום שמשי,
ושרה לכבשה קטנה
שיר ערש חרישי.

2024

נ,ן

נעמה התנמנמה,
נחה לה בנחת.
- את נוחרת, נשמה, -
אמא נאנחת.
- נו, נכון. אז מה?
ראשית,
זוהי נחירה חופשית;
ושנית, אני אנחר
עד מחר!

2023

י

יעל ציירה ציור מקסים:
מעין בטטה עם פסים,
מלפפון על רגליות
ושתי ידיים שמאליות.

תגידו, מה אתם רואים –
ילדה או ירקות בריאים?

2024

פ,ף

- פלג, פלג, מה אפית?
- פנקייק, פשטידה ופיתה.
- איזה כיף! אפשר לטעום?
- השתגעתם? מה פתאום!

2024